חייך וחיי. עכשיו.

הלוואי ומענן תרד עלינו קשת
הלוואי שלעולם הזה יש תקנה...
הלוואי ויום יצמח מתוך סופה גועשת
הלוואי ולא תאבד לעד המתנה
הלוואי שהמדבר יצמיח עשב דשא
הלוואי ועוד נשב בצל התאנה.

הלוואי שלא נכאב ואיש אחיו יאהב
הלוואי ויפתחו שוב שערי גן עדן
הלוואי ויתמזגו מזרח ומערב
הלוואי הלוואי ונחדש ימינו כאן כקדם.

הלוואי ולא ישא עוד גוי אל גוי חרב
הלוואי ולא ננטוש את דרך התקווה
הלוואי והאדם יהיה רחום עד ערב
הלוואי שיש סיכוי אחד לאהבה.


להתפלל זה כמו להתפתל
לפעמים.

אני אוהבת אותך
גם כשאני משתוללת, גם כשאני עצובה
גם כשאני דומעת וגם כשאני כלואה.

כלואה. זאת המילה המדוייקת.
אבל מה שאמרתי אתמול לא נכון.
אני כלואה בתוך עצמי, אח מתוק שלי.
אני יודעת.
צריכה לנפץ את הכלוב.
רוצה בעצם, לא צריכה.
גם לך יש את הכלוב שלך, אפילו אם אתה לא רוצה לראות אותו.
אבל זה לא תירוץ.
אני את שלי רוצה לנפץ.

אני אגיע אליך, גם אם אצטרך לחצות את האוקיינוס. אני לומדת לשחות.
אתה מורה טוב, אח קטן.
גם תלמיד מצטיין, אבל גם מורה מעולה.


מתגעגעת.