דואט פרידה / גלי עטרי ומני ברגר
בגלל העצב
בשעת פרידה
תדע, על מה שנתת
אני מודה.
בגלל עינייך (וכמה שזה נכון במקרה שלה....),
צלצול של שמך
מפני שכבר דבק בי
דבר ממך.
ניסיתי
להיאחז בכנפך
ולא שיניתי
ולא שונה מעופך.
לא לי, לא לי,
שלווה נועדת
מעולמך, אהוב שלי,
אני נפרדת
סלח לי.
עד מה בך הייתי שמח
כל מה שאחזתי פורח
וכל מה שהייתי טורח
בחייך הייתי אורח.
נפרדת ממך והולכת
(מפני שבך פגשתי)
אינני, אינני שייכת
(וכבר דבק דבר ממך)
את פני לא תראני הופכת
(כך התרוששתי)
ברחתי זו דרכי המושכת
(אם את אינך...)
נפשי היער,
שלך העיר
כל זה ישן רק הצער
עודו צעיר.
ניסיתי
להיאחז בכנפך
ולא שיניתי
ולא שונה מעופך.
זו רק פרידה
אחת מאלף
זו לא חידה, אני עדה
חיי האלה
סלח לי.
נפרדת ממך והולכת
(מפני שבך פגשתי)
אינני, אינני שייכת
(וכבר דבק דבר ממך)
את פני לא תראני הופכת
(כך התרוששתי)
את חלקי זו דרכי המושכת
עד מה בך הייתי שמח
(אתה רשאי לשכוח)
כל מה שאחזתי בורח
(את זאת אומר במקום שמך)
וכל מה שהייתי טורח
בחייך הייתי אורח.
הזמן ימציא לך שלווה.
כל מילה נוספת מיותרת...
