כמו המדינה מרגיש שאני בצומת דרכים.
רצינו לצאת להלחם על המדינה(להפגין) אבל היום אני מרגיש שאני לא מסוגל להלחם על המדינה.
אני צריך להלחם על הנישואים שלי.
חשבתי שעברתי את חמישי ושישי היה סביר, יצאנו לסרט כיפי ונחמד וחזרנו הבייתה שהכל נראה שטוב.
יום שבת אני קם עם הרגשה כבדה ודש עם המוח שלי כל הזמן.
מה עושים הלאה, איך גורמים לזה לעבוד.
אני לא יכול ללכת מבור לבור, כל יציאה שלי מהבור עולה לי בדם ומשאבים מטורפים,אני לא חושב שיש לי יכולת לצאת מבורות לעוד הרבה זמן.
הבעייה העיקרית נראה לי שאני לא מצליח להבין איך הראש של אושה עובד,האם יש סיכוי לגשר על הפער בין התפיסות שלנו או שזה נדון לכשלון ואנחנו רק דוחים את הקץ.
יצאתי להליכה כדי לכתוב, לרוקן את הראש לעייף את הגוף,להוציא את המוגלה כדי שאוכל לתפקד כי היום הייתי כל היום במצב כפית.
שונא את עצמי במצב הזה, לא יודע איך לגשר, איך להוציא את עצמי מזה.
"אבל איך לחיות
מכות מכות
ואנשים צוחקים עלינו
מתי שנולדות דמעות
עוד משהו מת בתוך תוכנו
חלומות וצלקות שלא עוברות שנשארות
תראי זה מה שיש בינתיים
ורק כשכל זה יגמר
שישטפו אותי המים
טיפות טיפות על החלון
תראה הזמן עצר מלכת
רק הסודות שהתגלו
עם רדת יום
עם בוא הערב
ניפול למלחמה, לנחמה
על סף הדלת
תראה הפחד משתלט
אבל בסוף אני נשארת?