יוצאים לדייט.
ראשון.
חיבוק, נשיקה על כל לחי.
יושבים בבית קפה, אחד מול השני.
גומעת תה, הוא גומע סחלב.
בגלל משהו, לא זוכרת אפילו מהו, הוא עושה לי טיזינג ואני סוטרת לו בקטנה, ככה באמצע בית קפה.
אף אחד לא רואה, ומי שהיה אולי רואה, מבין שזו לא סטירה מצלצלת, אלא כזו בהומור.
זה עדיין מרגש אותי.
מקץ שעה או קצת יותר אני מבינה שהוא לא ברמה האינטלקטואלית שלי.
הוא משעמם אותי.
זוגיות לא תצא מפה.
הוא כן סקסי נורא, ואני כבר תוהה אם לקחת אותו אליי הביתה או לא.
אני מפלרטטת איתו, הוא מפלרטט איתי.
פתאום הוא אומר לי שהוא מצטער, אבל בגלל נסיבות בחייו כרגע לא מתאים לו קשר רציני, כמו שהוא אמר לי משהו דומה לכך בטלפון.
זה בסדר מצדי.
אני מבינה, באמת.
זה רק מקל על העניינים.
הוא שואל מה נעשה.
אני מזמינה אותו לשבת לצדי.
תופסת לו את הפנים, מלטפת אותן.
מנשקת אותו בעדינות על השפתיים, נושכת את השפה התחתונה, מוצצת לו את הלשון.
הוא יושב שם קצת קפוא ונעתר לי.
אני לוחשת לו באוזן: "מותר להשאיר עליך סימנים?"
הוא מהנהן.
"גם במקומות גלויים?"
הוא מהנהן.
אני מרגישה את הריגוש והשמחה מטפסים במעלה הגב שלי.
אני מסיטה מעט את הראש הצדה, מגלה את הצוואר שלו לעומתי.
מסתכלת לצדדים כדי לוודא שאין מלצר או לקוח שעוברים או נועצים מבטים.
כולם עסוקים בשלהם.
אני נצמדת אליו בגופי, פוערת את הפה, לופתת בעדינות את גופו, חובקת אותו ומצמידה אותו אליי.
השיניים שלי נאחזות בבשרו, לסתותיי ננעצות בו ואני מהדקת את פי על עורו. נושכת, מוצצת, מניעה ומזיזה את שיניי.
אני שומעת את האנקות הקטנות שלו, המחרמנות האלה.
הוא לא עוצר אותי, ואני מהדקת עוד יותר, מתאווה לבשרו. מריחה אותו, מסניפה אותו לקרבי.
לבסוף אני מרפה.
אני מתבוננת בעיניים שלו.
המבט שלו מושפל, כנוע.
הוא לא מסוגל להסתכל עליי בעיניים.
מגבר פלרטטן ומלא ביטחון עצמי, הוא הופך לשלולית מתרפסת וממתינה.
"בוא", אני קוראת לו.
הוא מזמין חשבון, משלם ובא אחריי.
***
הולכים בצומת ההומה הראשי.
בעודנו פוסעים במדרכה, הוא שוב מתחיל עם העקיצות שלו.
אני לא נשארת חייבת.
"אני אסטור לך"
"אם זה מה שאת רוצה", הוא אומר בעזות מצח.
"כן? ליד כולם? שיראו איזה אפס אתה?"
הוא משפיל מבט ונותן לי את האפשרות לבחור.
מתבוננת לצדדים.
כל כך רוצה לסטור לו, בפומבי, אבל בלי שיראו.
שרק יהיה החשש שאולי יראו.
מכוניות עוברות.
לילה.
אין כמעט אנשים.
יש לי אומץ או אין לי אומץ?
לבסוף אני מרימה יד, קוראת לו, וברגע שהוא מרים את מבטו אליי, אני סוטרת לו בעוצמה.
הפנים שלו עפות הצידה.
אני מחייכת לעצמי חיוך קטן ומרושע.
"אל תתעסק איתי"
"סליחה, גברתי", הוא אומר.
אנחנו הולכים.
***
מגיעים אליי הביתה.
אנחנו מדברים, רוקדים צמוד עם מוזיקה סקסית.
אני מתנשקת איתו ופתאום מפסיקה.
מכבה אורות, ומשאירה אורות עמומים.
"תתפשט ותרקוד", אני דורשת. יושבת על הספה, מולו.
הוא מתחיל לזוז לאט ולרקוד, מתפשט לאט.
חולצה מכופתרת, טי שרט, נעליים, מכנסיים, תחתונים בסוף.
גם הגרביים נופלים.
אני נועצת מבטים חומדים בגוף שלו.
מכה בכף ידי הפרושה על הזין הזקור שלו, כך שהוא מתנפנף והוא מתקפל.
"לא לזוז"
מכה אותו בזין, והוא מתקפל.
אני מביטה בו במבט מזרה אימה, בסוף הוא מצליח לא לזוז עם ידיים שלובות מאחור.
אני מושכת אותו באוזן ומורידה אותו על ארבע.
הוא מהדס אחריי על ארבעותיו, עד שהוא מגיע לדלת הכניסה.
"ראש מודבק לרצפה", אני אומרת. "ושלא תעז לזוז עד שאאשר לך".
אני מתה להתקלח ולשטוף ממני את היום הזה.
אני אחרי יום עבודה ומשם ישר הגעתי לדייט.
לוקחת מגבת, ורגע לפני שאני נכנסת לחדר הרחצה, אני מציצה עליו לראות שהוא אכן לא זז ממקומו, והוא לא.
קוראת לו.
הוא בא אליי על ארבע.
"תפשיט אותי".
הוא מפשיט אותי בחרדת קודש, נזהר לא להתבונן בי ישירות. בגד אחר בגד מוסר, עד שהוא מגיע לחוטיני שלי, וכשהוא מסיר אותו כשהוא כורע מאחוריי, אני רואה שהוא מתבונן בכוס שלי דרך המראה, בוחן בשניות בודדות ומיד משפיל מבט, שלא אתפוס אותו בקלקלתו.
"חזור למקומך", אני אומרת לו, והוא מדדה לכיוון הדלת. "ושלא תעז לזוז!"
מתקלחת ארוכות, לוקחת את הזמן בכוונה.
אני רוצה להקשות עליו.
או לפחות לא להקל.
מסתרקת, מנגבת את הגוף שלי ויוצאת עם מגבת כרוכה מסביב לשדיי.
אני באה אליו, ועומדת מולו.
"בוא אחריי".
הוא בא אחריי, על ארבע כמובן.
אני יושבת על מסעד הספה.
מושיטה רגל ימין קדימה.
הוא מבין מה הוא צריך לעשות, והוא מיד מנשק אותה, מנשק כל אצבע בנפרד, עולה לשוק, ירך פנימית.
רומזת לו לעבור לשניה, וגם בה הוא מטפל.
אני מתרוממת רגע.
המגבת נושרת מהגוף שלי.
הכוס שלי בדיוק מול הפנים שלו.
אני מתיישבת על מסעד הספה.
רגליי פשוקות מעט.
"תמשיך".
והוא ממשיך.
