פתוחה

אני שוכבת איתו, והוא אומר לי כמה שאני יפה וסקסית.

הדרך בה הוא נוגע בי, מלטף אותי, מלקק אותי ומסתכל עליי גורמת לי לחשוב שהוא באמת מאמין ככה.

אני מסתכלת עליו, והוא כל כך יפה.

ואני לא מצליחה להבין מה הוא מוצא בי.

הנה אני שוקעת במרה שחורה

ואני נוטלת בידי מכחול עב זנב

והכל הולך ונצבע בשחור

שחור סמיך ומטפטף

אפל ומאפיל

אני שוקעת בחול טובעני

והכל נראה לי כמו לוטה באפלה

חסר סיכוי, חסר אופק

בור עמוק ללא תחתית

לא, זה לא יעזור לי שהם יגידו 

שאני סקסית ויפה

אני לא מרגישה ככה

ואני יודעת שגברים יגידו הכל כדי להשכיב אותך

והם לא בררנים במיוחד

ועל הנייר אני סל מלא פירות

אבל בפנים אני מרגישה 

שהם צבעונים ומושכים

רק למראית עין

ובפנים כל הרעות החולות

וזה לא יעזור שיגידו לי שיום אחד

כשאני לא אצפה לזה

אני אמצא מישהו

כי אני מסתכלת בתאריך

ורואה שעוד רגע 

אני כבר שלוש שנים לבד

ואני דוחקת מעליי

גברים

כשאני מכוסה

בעננה של פחדים

וזה לא יעזור לי שיגידו שמשפחה זה הכי חשוב

כי מסתבר שיש הורים שאוהבים עם תנאים

גם אם זה אומר

שהם מעל ילדיהם

וגם לא הבריאות

כי גם שם 

אפשר למצוא מה לא בסדר

וגם אם זה לא מוביל למוות אכזרי

זה עדיין הופך את הבטן

ומאגרף חזק את הלב

וקורע אותי מבפנים

ניפוץ חלומות בוערים

והקריירה שלי דורכת במקום

יש בי כדור אש ענק שבוער בי

של נתינה והענקה

של חלומות ושאיפות

והוא לא מצליח להתקדם ולהתוות

את דרכי

רק מכלה את עצמו

ואני מכלה את עצמי

בבערה פנימית

סנה שבוער ובסוף יאוכל...

הגברים הכי מסוכנים הם לא המניאקים, הפליירים שאת רואה שכל מה שמעניין אותם זה סקס והם- עצמם.

אלא דווקא אלו המתחשבים, הרגישים, האמפתיים. אלו שיודעים להקשיב לך, אלו שיפנקו אותך במיטה, אלו שלא ירצו איתך סקס כדי לא לפגוע בך כי הם לא רוצים קשר רציני.

אלה שממיסים אותך עם האישיות שלהם, החיוך שלהם, האכפתיות שלהם.

אלו שהם שונים.

אלו שלא מתייחסים אלייך כחתיכת בשר.

אבל בסוף יסתבר לך שכן.

ולפעמים יש לי התחושה

שאני דורשת

הרים וגבעות

ויכולה לספק

אך בקושי

רגבים...

מסתבר שאני אוספת אותם.

לפחות בזכרון.

ככה זה כשאת בביצה קטנה...

כולם מכירים את כולם, כולם עושים את כולם, כולם מדברים על כולם...

עוברת על הבלוגים שאני מנויה עליהם. עם זה יצאתי לדייט אחד והמשכתי לעקוב אחריו. הוא עדיין מחפש מישהי. עם זה יצאתי לדייט אחד והיה סשן אחד ולא המשכנו- הוא כותב מעורפל בבלוג ונראה שאולי הוא מצא, אבל זה לא בטוח... הנה, ההוא? היה לי איתו סשן מטורף לפני שנה, אבל הוא סטוציונר ידוע, והנה הוא בזוגיות כבר כמה חודשים. והשולט הזה? הכרתי אותו בכלל בתור מתחלף. סישנתי אותו לפני 7-8 שנים, הוא מפרסם מידי פעם ואני עוקבת אחרי הפוסטים ההומוריסטים שלו ותיאורי הסשנים בכמה שורות. כן, גם אותו סישנתי והנה הוא מתאר סשן. הו, גם אותו סישנתי. סקסי ביותר. אפילו כמה פעמים שסישנתי אותו. ואז הפסקנו כי הוא התחיל לצאת עם מישהי ונילית ונעלם מהאתר לאיזה חצי שנה, והנה הבלוג חזר ונראה שהוא מחפש שוב. כנראה שלא הלך להם.

וזה לא נעצר שם.

פייסבוק מציע לי אנשים, חלק גדול מהם סוטים.

כן, אנשים שהקפדתי מאוד לא לחשוף את עצמי במדויק בפניהם, פייסבוק כבר מצליב בין הטלפונים שלנו. הם עדיין באנשי קשר שלי או אולי הפוך. יש פה כמה שמעולם לא נפגשנו, רק שוחחנו. זה לא היה זה. מישהו או שניים שיצאנו לדייט שלא צלח. מישהו שיצאנו לשלושה דייטים, הישג יפה. מישהו שדיברנו שיחות נפש במשך חודש והפסקנו וחזרנו והפסקנו. קשר מורכב מאוד. ככה זה כששני אנשים דומיננטיים עם אגו מנסים לנהל קשר, נמשכים אחד לשני אבל נרתעים ובסוף לא נפגשנו... אבל הנה, יש לו בת זוג. וממש יפה. בת זונה. מעניין אם היא נשלטת.

ואני הולכת למסיבה של הקהילה, וזה לא נגמר שם. רואה את אחד האקסים שלי. הוא היה מתחלף כשהכרנו, וגם הוא הפך לשולט. מה אני עושה להם?? הוא עם נשלטת צמודה. נראה שהם ביחד מעבר ליחסי שליטה, למרות שהציג אותה ככזו. והנה, מישהו שהיה פעם ידיד טוב שלי, שולט אחד, שעשה עליי סשן או שניים בתחילת דרכי. שנים שהיינו בקשר וזה הפסיק פתאום. לא זוכרת אפילו למה. והוא נשוי. מפתיע. הנה מישהו שסישנתי לפני שנה ביער. הנה מישהו שסישנתי לפני חצי שנה במועדון. הנה מישהי שסישנתי. הנה מישהי שהייתה איתי בתיכון. WTF?!?!? הנה מישהו שפעם נפגשתי איתו וזה נגמר לא יפה, ועכשיו שנינו מתחמקים מקשר עין אחד מהשני, כאילו אנחנו לא באמת רואים אחד את השני.

קהילה קטנה.

ומבעסת.

זה רק מוכיח לי כמה פאקינג שנים אני בביצה הזו. שזה לא משנה שלא ממש הייתי פה כמה שנים, בשנים שהייתי נשואה.

זה כאילו מעולם לא עזבתי.

ואני דורכת במקום ואנשים ממשכים הלאה.

מפרגנת, כן?

אבל מבעס.

תחושה של תקיעות.

של... "אני לא טובה מספיק למעבר לסשן או שניים"

של... "נמאס לי מסתם סשנים חד פעמיים או פעמיים או שלוש גג וזהו"

של... "בא לי להמשיך הלאה, אבל נאלצת לראות את אותם פרצופים כל הזמן, גם של כאלה שלא בא לי לראות וכללי הנימוס מחייבים סמול טוק"

של... "למה אני עדיין לבד והם מזמן לא?"

מחשבות ואירועים ומפגשים מהסוג שלא קורה אצל אדם ונילי שמתנהל בעולם.

אני מתכוונת, מה הסיכוי שתלכו למסיבה ותראו אקס מלפני 8 שנים, ידיד טוב מלפני 9-10 שנים?

מה הסיכוי.

ומה הסיכון?

דיברתי איתו בפייס.

אני יודעת שהוא בוגד באשתו.

אין לי איתו ולו דבר. 

פירסמתי פוסט שבו אני אומרת שאני לא יכולה לסמוך על גברים כי ככל שאני נחשפת יותר עם הזמן לעולם, אני מגלה כמה מהם בוגדים- אתרי היכרויות, אפליקציות, פייסבוק, קבוצות, ידידים שמספרים לי... ובין לבין גם שפטתי בוגדים. זה היה פוסט מאוד אמוציונלי וסחף תגובות רבות שכעסו עליי שאני שיפוטית. שעד שאני לא במקומם אני לא יודעת... אבל אני לא חושבת שיש תירוצים טובים. נדיר שיש סיבה טובה. ויש בחירה, אפשר לבחור לבקש ללכת לטיפול אם יש בעיה, לעזוב, לבקש יחסים פתוחים, לעשות שלישיות, להשקיע בזוגיות במקום במאהב/ת...

ואנשים מעדיפים לבגוד.

ולא, אני לא חושבת שכל אחד יעשה מה שבא לו אם זה פוגע במישהו אחר...

אמרתי לו שתמיד חשבתי ככה, אבל הגרוש שלי בגד בי ולכן אני עוד יותר מאמינה בזה.

ואז התפתחה שיחה שעלתה לי על העצבים. האטימות שלו. הטענה המופרכת שלו ש"אישתו ידעה עם מי היא התחתנה", ש"אנשים לא משתנים", והוא אמר לה שהוא רוצה יחסים פתוחים והיא סירבה... הוא יודע שהיא לא מעוניינת, אבל "לא יכול להיות שהיא כזו טיפשה שאני יוצא כל לילה לשעתיים- שלוש". כלומר זה מעבר אפילו ללבגוד פעם ב... איזה מן קשר זה ואיך הוא טוען שהוא אוהב אותה כשהוא כל יום הולך לזיין מישהי וחוזר רק לישון?? אז למה להשאר?? ועלו לי העצבים וזה נגע לי בעצבים חשופים... איך בנאדם יכול לומר שהוא אוהב את אשתו ולעשות לה ככה... כשאתה שם את הזין שלך לפני הלב שלה??

הפסקתי את השיחה, והתחלתי לבכות...

בכיתי כי הבנתי שהסיבה שאני כל כך הרבה זמן לא מחפשת זוגיות או מחפשת ולא מוצאת, זה כי אני פשוט לא בוטחת בגברים.

אין לי אמון באף אחד.

ידעתי את זה לפני כן, אבל האמנתי שאני אדם שנותן אמון מטיבעו, שזה עבר, שאם יגיע הגבר הנכון אוכל לבטוח מחדש...

ואז שוב עולות המחשבות שעלו אז, סמוך לזמן שגיליתי...

אם הוא עשה את זה, אז כל אחד יכול...

הוא לא המניאק הטיפוסי- ובכל זאת הוא פגע בי כל כך...

זה יכול לקרות שוב, ואם זה יקרה- הפעם אני אתמוטט. אני לא אעמוד בזה שוב. כי אם זה יקרה שוב, זה אומר שזה לא היה מקרי, שבאמת כולם חארות... ואיך אפשר לעמוד בהבנה כזו?

ומה זה אומר עליי?

זה אומר שאני לא יכולה להחזיק גברים. שאני כל כך דפוקה שהוא עזב אותי לטובת מישהי אחרת (דפוקה הרבה יותר ממני, אגב. גם אובייקטיבית).

שאין סיבה שזה לא יקרה שוב. במוקדם או במאוחר.

ששליש מהאנשים מתגרשים בנישואים ראשונים, ובנישואים שניים הסיכויים עולים הרבה יותר.

ואני לא מתכוונת להתחתן כי זה מכניס אותי עוד יותר לחרדות לאור הטרור שהחרא הזה העביר אותי ומעביר אותי... ממשיכה לסבול ממנו מכל בחינה שהיא ולא מצליחה באמת להמשיך הלאה בגללו. כלכלית. זוגית שלא מתאפשר לי. הילד.

ואני לא מוכנה לעבור את מסע הייסורים הזה שוב. החלטתי שאם אכיר מישהו ונגור יחד, לא אתחתן ונעשה הסכם.

אבל ככל שעובר הזמן, אני מבינה שלהסכם אין משמעות והם יכולים לדרוך עליו והמסע לבית משפט בחזרה הוא מייסר וחורך ומתיש...

שעם ההסכם ובלעדיו יכולים להיות ויכוחים וקונפליקטים מרים וחוסר כיבוד הסכם בלי קשר לנישואים...

וזה גם מפחיד.

בכלל, זה מפחיד לאהוב ומפחיד להיקשר ומפחיד להפגע.

והנה, אני מתרגלת ללבד שלי, וזה קשה, אבל בטוח יותר. 

איך אפשר להתמודד נגד פחדים כשאתה יודע שיש סבירות ריאלית שיתממשו?

זה לא כמו אדם שמפחד מטיסה- כי מה הסבירות שהמטוס אכן ייפול?

אבל יש סבירות גבוהה מאוד שקשר ייכשל, אולי אפילו יותר משיצליח.

והמחיר של זה קשה מאוד.

אז הנה אני בבית.

בוכה את עצמי לדעת.

מיואשת.

מוטרדת.

מאוכזבת.

ארטיק שוקובו ביד אחת וכוס אלכוהול ביד השניה.

ואני חסרת כוחות ונטולת אנרגיות.

כבויה ומעוכה כמו בדל סיגריה במאפרה.

ובעיקר מרגישה שאין לי תקווה.

שגם אם אני אלך לטיפול, הטיפול לא ישנה את המציאות.

אני לא חושבת שאני מוכנה לקחת את הסיכון לעבור שוב גיהנום ורכבת הרים רגשית.

אהבה ויחסים זה כואב.

אני לא בטוחה מה כואב יותר- קיומם או חסרונם.

מסתובבת ברשת ברשימה הבאה:

10 תנוחות הסקס הטובות ביותר:

1. טפיחת התיון – התמרון הקלאסי של כל הזמנים במהלכו אתה מקיש בעזרת איברך על מצחה של הבחורה בעת שהיא מלקקת לך את הביצים, ומשחרר את המשפט האלמותי – "מי בא לאבא ?"

2. ההודיני – נקודת המוצא היא בתנוחת דוגי-סטייל עד לפני שאתה עומד לגמור, זהו הרגע בו עליך לשלוף את הזין החוצה ולירוק על גבה כדי לגרום לה לחשוב שאכן גמרת. כשהיא תסתובב לכיוונך, זרם אדיר של זרע משוחרר לעבר פניה, והיא נותרת המומה ומתפלאת, תוהה עם איזה קוסם היא מזדיינת.

3. הדרקון הזועם – מיד לאחר שחרור הזרע בפיה של הבחורה, הלבש לה כפה בחוזקה בעורף, מה שיגרום לשפיך לנזול מאפה. כאשר היא תקום, היא תיראה כמו דרקון זועם.

4. כלבה זוללת זרע ותוקעת גרפסים של שפיך – פעולה של פעם בחיים במהלכה עליך לתת לבחורה להוריד מטען חם ומעלה אדים של זרע במורד הגרון, ואז להגיש לה בקבוק גדול של משקה קל מוגז לפי טעמך, ולהכריחה לסיימו בשלוק. אז, נענע את ראשה בצורה נמרצת קדימה, אחורה ולצדדים על מנת לקבל את אפקט זלילת הזרע ותקיעת הגרפסים של שפיך. דרך מצוינת להרשים את חבריך.

5. סאנצ'ז המזוהם – אירוע שהזמן לא פגם בו. בשעה שאתה מזיין בדוגי-סטייל, עליך להחדיר את אצבעך לרקטום שלה. לאחר הוצאת האצבע, עליך להעביר אותה לאורך שפתה העליונה של בחילת-לבך, מה שיותיר שפמפם דקיק של חרא. פעולה זאת תגרום לה להיראות כמו מישהו שקוראים לו סאנצ'ז המזוהם.

6. דרבון החמור – בשעה שאתה מזיין את הבחורה דוגי-סטייל, רגעים לפני שאתה גומר, אתה מעביר את הזין לחור התחת ומיד חובט בה בחוזקה בעורפה. החבטה לעורף תהמם את מערכת השרירים בישבנה של הנקבה, מה שיגרום לחנק מבורך של איבר המין שלך ויביא אותך לחוויה אורגזמית עצומה כאשר תגמור שניות אחר כך.

7. האמזונה הבוערת – התנוחה הזאת מוקדשת לכל הפירומנים שבינינו. כאשר אתה מזיין איזו בחורה, בדיוק כאשר אתה עומד לגמור, שלוף את הזין בהפתעה, אחוז במצית מסוג רגיל שהכנת מבעוד מועד, והעלה באש את שיער הערווה שלה, ואז...כבה את הלהבות בזרם השפיך שלך !!

8. הגמל המעופף – פייבוריט אישי שלי. בעוד היא שוכבת על גבה ואתה טוחן אותה כשאתה עם הברכיים על הרצפה, נוע בזהירות רבה לפנים ועשה את הזין שלך למרכז שיווי המשקל ללא עזרת הידיים (כל הגוף נשען על הזין) בעוד הוא עדיין תקוע בטאקו המקסיקני המאונך שלה. אז החל לנפנף בזרועותיך במהירות ושחרר יללה מקפיאת-דם, בדומה לגמל מעופף. תנוחה קלאסית ביותר.

9. החד-קרן המסתער (screwnicorn) – ספיישל ללסביות. כאשר לסבית חוגרת את חגורת הדילדו על מצחה ומתקיפה את הפרטנרית שלה כחד-קרן מוכה אמוק.

10. מסיכת הזומבי – בשעה שאתה מקבל מציצה מזונת-הרחוב-הלא-חושדת-העדיפה-עליך, בקש אותה בעדינות להרים את ראשה אליך ולהביט בך ב"עיני השקד המתוקות" שלה כאשר תשפריץ את מטענך הלבנבן. אז, בדיוק כאשר אתה עומד לפרוק מטען דביק של כמה שבועות, כוון את הזרם האדיר לתוך עיניה. מצב זמני זה של עיוורון יפיק את אפקט הזומבי כשהיא תדדה לה סביב החדר בידיים מושטות, ותיאנח בדומה לאותם מתים מהלכים. מומלץ להכין מצלמת וידאו.

ולגרסה שלי שכתבתי בכמה דקות כדי לתת תשובה לגועל נפש למעלה... רציתי להקצין ויצא לי די מחרמן ;)

מי ניסה את חמשת תנוחות הסקס הטובות ביותר על פי פתוחה?:

1) רוכבת הרודיאו הצהובה: את יושבת לו על הפנים ומזיינת לו אותם. שותה הרבה מים תוך כדי. קמה על הברכיים ומשתינה לו על כל הפרצוף וצועקת לו: "הפתעהההה!"
2) השטן החום: את עומדת בפישוק ונשענת על מסעד ספה או שולחן ודוחפת את הראש שלו אל בין רגלייך מאחור כדי שילקק לך את התחת. שכחת לנגב אותו אחרי החירבון האחרון, אך הוא לא יודע את זה וכשהוא שם לב- את תופסת לו חזק באוזניים והוא לא יכול לברוח. כשתתרחקי, יהיה לו אף חום.
3) גופת הדרקון הזועם: את שוכבת על המיטה, הוא עם הפנים בין רגלייך. תגידי לו שאת ממש רוצה להרגיש את הלשון שלו בתוכך עכשיו. תצעקי לו: ":הנה ציפור!", וכשיסיט את הראש, תוציאי מהר את הטמפון ותחביאי אותו מאחורי הכרית. הוא יסתכל עלייך ויצחק שאת עבדת עליו, וברגע שהלשון שלו תהיה על הדגדגן שלך, תנעלי מהר את הירכיים שלך על הראש שלו ותהדקי. תניעי את האגן שלו על הפנים שלו. כשהוא יתרחק, הפנים שלו יהיו מלאות דם כאילו הוא טרף מישהו. בלילה, כשילך לישון ויכניס ידיים מתחת לכרית, הוא יגלה טמפון מלוכלך ויבש שהרס לו את הסדינים. אז הוא יזעם ;)
4) הכלב העלוב: שבי על המיטה, אמרי לו: "יא חתיכת כלב עלוב, אתה רוצה לגמור?", הוא יגיד שכן. תכריחי אותו לנבוח חמש פעמים. לאחר שסיים, לטפי את הראש. הורי לו לאונן לך על הרגל כמו כלב עלוב. הוא מזיין לך את הרגל ומשתפשף. תרדי עליו ותגידי לו שהוא פאתטי. כשהוא ירצה לגמור, הוא חייב להודיע. כשזה יקרה, תגידי לו לנבוח במקום לצעוק כשהוא גומר. הוא יגמור על כפות רגלייך. תדחפי את כף הרגל שלך לפה שלו ותכריחי אותו לבלוע הכל.
5) זונתו של הכושי הענק: תעמידי אותו על ארבע, תקשרי אותו ותגידי לו שהוא הולך להיפתח כמו זונה קטנה. תוציאי סטרפאון ממוצע כדי שיראה ותתחילי לזיין אותו. אל תשתמשי בהרבה חומר סיכה. כשהוא יתחיל להתחרמן, תצאי לרגע, תגידי שאת מתקנת את המסקרה, ותחליפי מיד את הסטרפאון למגה דילדו שחור ענק באורך 25 ס"מ ובקוטר 35 ס"מ. כנסי בכוח. לא לשכוח לשים את התחתונים הכי מסריחים שמצאת בסל הכביסה שלו והכנת מבעוד מועד בתוך הפה שלו.

איך אומרים הערבים? "כל כלב ביג'י יומו"

ובאנגלית: "what goes around comes around"

ובעברית: "מה שבישלת בערב שבת, תאכל בשבת"

והקטנים: "הכל חוזר אליך וקקה בידיך"...

לפני שנתיים וחצי התגרשתי.

חצי שנה לפני כן התמוטט עולמי כשגיליתי שבעלי רוצה לעזוב את הבית, ויותר מאוחר כשהבנתי שהוא בוגד בי.

אנשים מעטים ידעו על סיבת הגירושין האמיתית, אבל כשהבינו כמה מהר התגרשנו, היו ניחושים.

כתבתי על זה בזמנו בבלוג שלי בניק המקורי שלי (שנמחק). אנשים היו מקסימים וניחמו אותי בבלוג ובפרטי.

אמרו לי שאי אפשר לבנות בית על חורבות. 

חוויתי הרבה תסכול במהלך הזמן- שהנה, הם ביחד והכל מצוין, שהם מתחתנים, מאוחר יותר שהיא נכנסה להיריון וילדה תינוקת... ואני תקועה מאחור, לא מוצאת זוגיות... גם כשהתגברתי עליו וכבר לא היה אכפת לי מה קורה איתם, עמוק בלב רציתי שזה ייכשל והאמנתי שזה ייכשל. בין השאר כי ידעתי עליה לא מעט.

לא כי יש לי רגשות אליו.

כי רציתי צדק.

רציתי לדעת שיש קארמה.

וככל שעבר הזמן, לא האמנתי בה, ולא חשבתי על זה. רק על ההתקדמות שלי.

והנה, ציפור קטנה לחשה לי שהם נפרדו והם עומדים להתגרש. שהיא מיררה (ועדיין) לו את החיים.

שלידה אני כנראה האישה המושלמת והגרושה המושלמת (ואני בטוחה שהוא ליכלך עליי בכמויות, והם עוד לא התגרשו, אבל כמו שהיא מתנהגת אליו עכשיו- היא תהיה עוד יותר כלבה כשיתגרשו).

ואני מקווה שאולי הוא קצת מתחרט על זה שהוא היה מטומטם והפסיד אותי ושהוא התחתן איתה.

וזהו, זה אולי לא בוגר, זה אולי ילדותי, אבל אני שמחה לאידו.

אני שמחה שהוא מירר לי את החיים ושבר לי את הלב ודרך על הרסיסים, על כל התקופה הזו שאנו גרושים והוא עשה הרבה מאוד כדי לגרום לי להיות אומללה ומדוכאת בכל פן שהוא, כולל להמשיך להרוס לי את החיים בהרבה מובנים- ועכשיו גם הוא סובל, גם החיים שלו קשים ומחורבנים.

אני על הכל התגברתי. הוכחתי לעצמי שאני אישה חזקה הרבה יותר משחשבתי.

והוא אפס שעושה החלטות מטומטמות. בהרבה תחומים.

לצערי הרב הוא אוכל אותה בענק ויש לזה השפעות גם על חיי ועל הילד שלי (למשל מבחינה כלכלית, אבל לא רק), אבל אני מסתדרת.

אני תמיד מסתדרת. 

על עצמי אני סומכת.

אז החרא הזה קיבל מה שמגיע לו, קארמה איז א ביץ', הנקמה הכי טובה מוגשת קרה והיא אפילו לא הייתה בגללי :)

וכן, יש תחושה של צדק, פואטי אפילו.

יש מעט מאוד אנשים בחיי שאיחלתי להם רע אחרי שפגעו בי כל כך. הוא עלה על כולם.

במבט לאחור הבנתי שהוא לא האיש שחשבתי שהוא, ושהוא לא היה ראוי לי.

אני לקחתי את הזמן בלבד שלי, בלגדל את העצמאות שלי, לבוא לזוגיות לא ממקום של בדידות או קושי או צימאון או פחד.

וכן, זה חרא להיות לבד. זה חרא לראות שמה שמחכה לי בחוץ לא היסטרי. אין לי כוח לכל השיט הזה של דייטים מטומטמים, גברים ממקבלים, גברים שאומרים שמחפשים קשר רציני אבל מחפשים זיון או סשן, לכל השיט הזה שיש בכלוב ולונילים בחוץ...

לפעמים אני חושבת שאני אף פעם לא אמצא קשר רציני ארוך טווח וזה מדכא.

לפעמים אני פשוט משלימה עם זה וזה לא כזה מפחיד אותי כי התרגלתי.

אני לא יודעת מה יהיה איתו, וגם לא אכפת לי.

אבל מותר לי להיות שמחה.

לעזאזל, מרוח לי חיוך ענק על הפרצוף :)

ואני מקווה שהקארמה תעבוד עוד קצת טוב ותשלח לי מישהו שיעשה לי תיקון, כי אחרי שחווים דבר כזה, קצת קשה לבטוח במישהו ובואו נגיד שגברים בחיי לא בדיוק מספקים לי קרקע בטוחה לאמון ולכבוד.

הרבה זמן לא כתבתי, ועבר עליי לא מעט. 

היו כמה סשנים פומביים במסיבת קהילה וכמה סשנים פומביים בפליי פארטי שהשתתפתי בו...

אבל אלו היו סשנים של כאב וקשירות בלבד. לא משהו מיני או מנטאלי.  לא מספק באמת.

מחקתי את מה שכתוב בפרופיל שלי (המקורי) בכלוב, מחקתי את טינדר ומחקתי את אוקיי קיופיד. הגעתי לאיזושהי נקודה שרציתי להקיא מגברים. היה נמאס לי. דכדוך כזה וייאוש וחוסר תקווה עמוקים.

התכתבתי בצ'אט פה עם כמה גברים, הבנתי שהם לא באמת מעניינים אותי, אף אחד לא מעניין אותי (וזה הרבה מעבר לזה שבאופן כללי רוב הגברים משעממים אותי), וגם כשעוד היה מישהו שהסכמתי לחילופי תמונות, הוא אומנם לא היה הכי הטעם שלי, אבל הבנתי שזה לא קשור. אני פשוט לא מסוגלת אפילו לדמיין אותנו נפגשים, להתחיל לדבר איתו בטלפון הרגיש לי כמו איזה עול ומשהו שגוזל הרבה אנרגיות ופשוט נפנפתי אותו.

הבנתי שאני זקוקה להפסקה, ובמהרה. 

מי יודע לכמה זמן.

הפסקה שבה אני לא מחפשת באופן אקטיבי או פסיבי אף אחד. מנסה לנתק את עצמי מהחיפוש הזה ולנסות להתרכז בלבד הזה.

כן, היה פחד כזה שאני אתרגל לזה (כבר התרגלתי להיות לבד), שאני לא ארצה לחזור ולחפש... שיש את התקווה הקטנה הזו שמשהו בתוכי כן רוצה ומקווה שכשלא אחפש ואשחרר, זה יקרה מעצמו...

ואז לפני כשבוע הוא פנה אליי. גיליתי שהוא מעשן ונפנפתי בצער רב. אחרי כמה ימים הוא שוב פנה אליי והמשכתי לדבר איתו, אני לא יודעת למה. אולי כי הוא גר קרוב (נדיר), מצחיק מאוד (נדיר) ונראה טוב (נדיר). אמרתי לעצמי, טוב עישון דוחה אותי לגמרי, אבל לסשן הוא יהיה סבבה. דיברנו בטלפון שעתיים, התכתבנו בוואטסאפ. אמרתי לו שאוכל להפגש איתו רק כשבוע לאחר מכן. הוא התבעס. יומיים אח"כ גילה לי ברגע של כנות שנפגש בינתיים עם מישהי אחרת והיה לו סבבה. איחלתי לחייל בהצלחה בהמשך דרכו ואמרתי לו שאני מעריכה את הכנות ואת זה שלא מיקבל. אחרי יומיים חזר אליי, מסתבר שלא ממש הלך לו איתה. נפגשנו בספונטניות אתמול. 

היה דייט פצצה, באמת. התלהבתי ממנו (והיו לי ספקות לגביו ואמרתי לו שהעישון ממש מפריע לי ורמזתי שזה יהיה חסם למשהו רציני, אבל לא סגרתי לגמרי את הדלת ונתתי לו להבין שדברים פתוחים), היה נראה שהוא מתלהב ממני. כימיה מיידית, כיף, צחוקים, נגיעות... כשנכנסתי לאוטו שלו הוא נתן לי את החיבוק הכי חזק ואמיתי שאי פעם קיבלתי בדייט ראשון מגבר ברגע הראשון שנפגשנו. 

הרשיתי לעצמי כשהתחבקנו שוב בבית קפה לנשוך אותו בצוואר. אני יודעת שלפעמים אני קצת דוחקת גבולות, אבל כשמישהו אומר לי "די" בטון רציני וחד משמעי, אני מפסיקה מיד. הוא לא אמר לי. הוא עשה קולות של כאילו לא מרוצה, אבל הרגשתי בעור שלו ובגוף שלו שהוא מתרכך... וכמה דקות אחר כך, כשיצאנו משם, הוא אמר לי שהוא ממש נהנה מהנשיכה והופתע מזה, ואמר לי את זה אחר כך שוב באוטו.. בבית קפה נתתי לו סטירה קטנה, בצחוק. לא שמישהו ראה... היו כמה זוגות שהיו מרוכזים בעצמם, ואנחנו היינו די בצד... למרות שמישהו יכול לראות די בקלות. והוא לא ממש אהב את זה, וכמובן שזה לא חזר על עצמו.

שנינו דומיננטיים, אבל ראיתי בעיניים שלו שהוא נדלק, שהוא גם אהב את משחקי הכוחות בינינו וההתגרויות ההדדיות... באוטו היה אותו סיפור. עקצנו אחד את השני, התגרינו אחד בשני... איימתי עליו שאתן לו מכה בביצים או סיבוב פטמות... לא ביצעתי את האיום על הביצים, בפטמות זה היה בקטנה... כשהוא הוריד אותי באיזור הבית, חיבקתי אותו והוא פתאום תפס אותי ודפק לי צרפתית עצבנית. להפתעתי, לא היה לו כמעט טעם של סיגריה- מה שהכי חששתי מזה. הוא היה טעים ומנשק מעולה. כבר התנשקתי עם כמה, אבל הפעם האחרונה שהתנשקתי עם מישהו שהיה לי כל כך כיף הייתה לפני חצי שנה... נמסתי לו בידיים, והוא שלח ידיים לשיער שלי ומשך בדיוק במידה הדרושה לחרמן אותי. נזלתי לו שם כמו חמאה לוהטת. כל מה שרציתי היה להשאר איתו באוטו ולחרמן לו את הצורה. להתנשק איתו שעות. לא רציתי ללכת משם... כשניסיתי ללכת משם, הוא תפס אותי, הביט לי עמוק בעיניים ואמר לי כמה שהוא היה מת ללקק אותי עכשיו ולהרגיש את המיצים של הכוס שלי נוטפים לו על הפנים, כמה שהוא מת ללקק לי את התחת... והוא ידע בדיוק מה לומר כדי לחרמן אותי כל כך ולרצות לבדוק כל מילה ממה שאמר... זה היה אכזרי ומחרמן ומושך ומטריף... והוא אמר לי כמה שהוא נהנה לנשק אותי, אני כנראה מילמלתי איזה "גם אני" וברחתי משם עם דופק מואץ ואולי קצת רעידות בגוף. תחתונים רטובים.

הרבה זמן לא יצאתי בתחושה כזו מדייט. הפוכה לגמרי.

הגעתי הביתה והייתי חייבת לאונן עליו. ולגמור. זה היה מטורף. לא זוכרת מתי אי פעם יצאתי ככה לאחרונה מדייט ראשון בהלך רוח כזה. אולי פשוט כל כך הרבה זמן לא היה לי דייט מוצלח. 

אז אני דומיננטית והוא דומיננטי ואותי זה דווקא הדליק לגמרי שהוא נוטה להיות מתחלף. 

בלילה לא הצלחתי לישון, חשבתי עליו המון ושלחתי לו הודעה. היה איזה חילופי דברים קצת דביליים בינינו, שהאגו דיבר שם. גם היום בבוקר בקושי הצלחתי להתרכז בעבודה. חשבתי עליו הרבה.

וגם חשבתי על זה שכנראה לא מתאים משהו רציני בגלל זה ואולי עוד דברים.

וחשבתי על זה שאני מפחדת להתאהב.

זה מפחיד לי את הצורה.

משעשע שבפוסט הקודם כתבתי שאני מפחדת *לא להתאהב*.

אז שני פחדים סותרים ומורכבים, ואני חשה את שניהם.

מפחיד אותי פתאום לא להיות על קרקע בטוחה, לאבד שליטה.

כן, זה מפחיד לי את השועלים...

ואני ככה בהיי, מנסה לחשוב על הפגישה הבאה שנצליח לדחוף אולי מחר...

ופתאום אנחנו מתכתבים ומתגלה לי תמונה שונה לחלוטין... שהוא תפס אותי כקשוחה, כמישהי שעושה דברים שלא עושים (כמו הנשיכה והסטירה), ושום מילה על זה שהוא דווקא אמר מפורשות וכמה פעמים שכן נהנה מהנשיכה ואפילו מהסימון (אמר שמפריע לו שרואים, אבל ראיתי איך הוא בדק את הסימן במראה ובטלפון... את הריגוש מזה שסימנתי אותו)... שאני דומיננטית מידי וגם הוא, ואין אמצע בינינו... שהוא לא ממש נשלט ואני בכלל לא... והוא פשוט פוצץ בלונים על גבי בלונים... ואני פשוט הייתי בשוק מוחלט...

איך אני חווה דייט בצורה מסויימת והוא בצורה אחרת לגמרי... ואיך הוא אומר לי שהוא בנאדם כן, אבל עד כה לא אמר לי מילה ושידר משהו אחר לגמרי ואמר משהו אחר לגמרי ועכשיו ההיפך... ואני?... מה הוא עשה ממני? מתעללת? :(

אני שפופה לגמרי.

ואמרתי לו שתמיד כיבדתי אותו ותמיד הייתי נחמדה אליו, וכשאומרים לי "לא" אמיתי, זה לגמרי לא. אני חוויתי את כל הפגישה הזו כצחוקים ואווירה קלילה וכשהוא אמר לי די לגבי הסטירות אז לא עשיתי את זה יותר... ואפילו אני לא התרגשתי מזה שהוא לא ביקש רשות על משיכת השיער או על זה שהוא תפס לי את הידיים בכוח למרות שאמרתי לו שלא יעשה שטויות והוא ניסה בצחוק לנצל את זה...

אז הוא רוצה להבהיר עניינים ואני קצת במתח...

ואין לי מושג מה ייצא מזה ולאן זה יתגלגל וזה כל כך מעצבן אותי, כי אני מרגישה שדווקא יכול לצאת משהו טוב במפגש הזה בינינו... גם אם לא למשהו רציני, אז לפחות לקשר של שליטה, ואני פתאום מבינה כמה אני זקוקה לזה. אני לא רוצה להכיר מישהו רק למטרה הזו, זה מרגיש לי מגעיל... ושטחי... אבל זה חסר לי וזה חופר לי מבפנים.

ואני בעצם לא יודעת כמה זה רעיון חכם, גם אם ננסה את הכיוון הזה, לשלוט במישהו ולהתראות איתו... מישהו שאני נמשכת אליו כל כך והוא מוצא חן בעיניי כל כך... נשמע לי כמו פתח אידיאלי לצרות.

ומצד שני אני מרגישה טעם מר וחמוץ של החמצה וביעוס.

אוף!

וישנם הרגעים האלה כמו עכשיו, שאני לא מצליחה להרדם.

אני חולה ונעה ונדה לסירוגין בין חום גבוה לנורמלי. חלשה ומסמורטטת.

מכורבלת בפוך שלי.

אמא שלי לקחה אותי למר"מ בשל התייבשות וחולשה כי ביומיים האחרונים ביליתי בשירותים ולא אכלתי כמעט דבר.

אני שוכבת במיטה ופורצת בבכי מכמיר לב, חסר שליטה וכואב באמת.

לפני 3 שבועות העזתי לעשות סקס עם מישהו. סתם מישהו. אחרי חודשים בלי. היו לי תחושות לא טובות לגביו והיו אי הסכמות.

אבל יש לי נטייה להתקרב כנראה לגברים שמרעים לי או מנצלים אותי או סתם לא מעריכים אותי.

זה היה מקרה כזה, שבו אי אפשר אפילו לקרוא לזה סקס. אני דאגתי להנאתו והוא... איך לומר... לא.

זה היה משפיל.

זה היה מגעיל.

זה היה קצר.

אמרתי לו את זה בפנים, והוא היתמם.

התלבטתי ארוכות ורבות אם לכתוב אודות אותה תקרית עלובה ומעוררת רחמים, והחלטתי שמוטב לגנוז אותה.

ועוד נשלט אחד שבתחילה הסתיר ממני שנשוי ולאחר שיחת סקייפ גילה שנשוי, אבל ביחסים פתוחים ולא רציתי לשמוע ממנו עוד. במשך זמן מה שאל מידי פעם לשלומי באכפתיות והתכתבנו ללא מטרה שהיא,  עד שהתרככתי ואפילו נפגשנו לקפה אחרי שיחות ארוכות והתכתבויות לא מעטות. 

אני, ששוללת מכל ומכל תפוסים מכל סוג ומין. אבל כל כך נמאס לי מהחרא שיש פה, עד שכשאני כבר מוצאת גבר מעניין, איכותי ומושך- הוא נשוי.

וגר רחוק.

ואני נסחפת ומתפשרת.

לא אלאה אתכם בניתוחים הדלוחים שעשיתי לעצמי. האינטליגנטים מביניכם כבר יסיקו בעצמם מניסוחיי ויקראו מבין השורות.

תמיד הייתי בחורה טובה, כנה ושקופה.

מעולם לא הצלחתי ואף לא ניסיתי  להסוות את רגשותיי.

ולאחר שהתחלנו לדבר על פגישת סשן וניכר היה שישנה התלהבות משני הצדדים, לפתע אמר שקשה ואין זמן. הבנתי היטב שהמרחק מהווה בעיה, כפי שקרה לי לא פעם בעבר. גברים נלהבים, אולם התלהבותם אינה מחזיקה מעמד.

לבסוף, לאחר אחת מעקיצותיי, אמר לפתע ש"איננו משדרים על אותו גל".

ניסיונותיי להבין לפשר הדבר, שהרי עד כה כן היה נראה שיש סקרנות ואתגר הדדי, לא צלחו.

אולי העובדה שהוא רגיל לשלוט באשתו וכעת חיפש שולטת וזה החל לקרום עור וגידים אז זה הרתיע;  אולי המחשבה שלראשונה מזה שנים ייגע באחרת;

אין לי הפתרונים, אך קולו נדם.

אגב, זה המתחלף שסיפרתי עליו בפוסט הקודם.

ולפני שבוע פנה אליי אחד. מתנסח נהדר. שנון. אינטליגנט. מכבד. גיל נכון. רווק. גר קצת רחוק אבל נתמודד. החלפנו תמונות והוא אחד הגברים המושכים ביותר (בעיניי) שיצא לי לראות כאן (ובכלל). זה לא קורה לי כאן לעיתים קרובות.

לשמחתי גם הוא מצא אותי נשית,  סקסית ומושכת. 

התכתבויות מרובות. שיחות טלפון ארוכות. מחמיא המון. ללא הרף. יותר מידי. אותי זה מחשיד ומשאיר אותי דרוכה. אני גם מתרככת אט אט כחמאה- ומודעת לכך היטב- מהסיבה הפשוטה שכל מחמאותיו לא היו ריקות מתוכן, כי אם מדוייקות, נכונות לאותו רגע שניתנו, ונשמעו כנות.

בשיחה הראשונה כבר התגלה כששכחתי היכן גר ושאלתי, ששיקר לגבי איזור מגוריו. מיד אמרתי שזה לא יילך. רחוק מידי. 

כששאלתי, אמר שידע שאם יגלה לי את האמת, לא אענה לו וקיווה שבשיחה אכיר אותו וזה יסייע בידו.

הוא כל כך מצא חן בעיניי שהחלקתי. 

המשכנו לשוחח. להתכתב. 

ואז אחת האפליקציות שהתקנתי גילתה את שמו. שמו הפרטי לא תאם את זה שמסר לי. חיפשתי בפייסבוק כי הנחתי שמדובר בפלוני אלמוני שונה, אבל נחרדתי לגלות שזה אכן הוא.

איכשהו יכולתי להבין למה באתר הפרנואידי הזה אדם ישקר לגבי שמו הפרטי, אך מה שהדהים אותי באמת (לפחות שמחתי לגלות כי תמונותיו, מקצועו, עיר מגוריו, גילו ורווקותו נכונים) היה ש... הוא דתי או חרדי.

הפעם הבנתי שאין סיכוי שמשהו בינינו יעבוד. לא אידיאולוגית, לא הסביבה שלו שלא תקבל אותי ולא מבחינת פגישות, כשהוא לא יכול לחלל שבת ואני מוגבלת מאוד בזמינות שלי. 

כעסתי והבנתי.

מין דפקט כזה.

להיות אמפטית כלפי כל אדם.

גם השפל ביותר.

החלטתי לתת לו הזדמנות להתוודות. כיוונתי בתיחכום את השיחה לכיוון דת וראיתי ובדקתי כיצד הוא מגיב. את הידע שלו, איך שהוא בוחן את הידע והיחס שלי. בתום שיחה מרתקת ומאתגרת ממש, זרקתי לו משהו לגבי אותו שקר ששיקר, ושאלתי האם יש דבר מה נוסף שאולי לא סיפר לי או לא סיפר לי נכון.

הכנתי לו קרקע רכה ובטוחה להיחשף.

הוא אמר שלא, רק שיש לו קלפים שבעתיד ייחשפו, כמו שלכל אחד יש.

דיברנו על פגישה בסופש. הוא שאל אם יוכל לישון אצלי. בכל זאת נסיעה ארוכה ואיך ייסע שעות לכל כיוון בשביל כמה שעות פגישה. הבהרתי שמבחינתי זה לא רציני וזה גם לא הגיוני למקרה שלא נחוש בנוח ביחד.

תהיתי אם לחשוף בפניו שאני יודעת את האמת כשנפגש ולראות את ההבעה על פניו או בשיחה.

לבסוף לא יכולתי עוד.

בלי להתכוון, הוא הרים להנחתה ושאל בסמס אם אני משהו מסוים שאני לא גיליתי לו. הנחתי שאיתר אותי גם לפי הפייסבוק. מלחיץ קצת כל העידן הפרוץ הזה שאין בו טיפת פרטיות. זה גם מגן עליך וגם חושף אותך.

השבתי בשאלה אם הוא x, שמו האמיתי.

מיד התקשר מבוהל ושאל כיצד אני יודעת וגיליתי לו והוא גילה לי.

אמרתי לו שאני לא חושבת שקשר יכול לצמוח משקרים וממילא יש יותר מידי מגבלות עם הקשר הזה.

הייתה שיחה כנה ופתוחה ולא פשוטה בכלל. שנינו היינו מאוכזבים.

ושוב התרככתי קצת והייתי מוכנה להתעלם מהשקרים הקטנים.

אבל המגבלות רבות מידי.

בחוליי, אמרתי בשחוק שיהיה נחמד לו היה לי עבד מטפל בחולה שידאג לי, יקלח אותי, יכין לי תה, ישעשע וימלא כל גחמה...

הוא התלהב מיד והציע עצמו למשרה והתלבטתי ארוכות. להזמין אליי הביתה לסופש שלם גבר שמעולם לא פגשתי וגם אם יהיה רע, לא יכול לצאת את ביתי ונוסף על הכל לראות אותי לא במיטבי? לא אידיאלי בכלל.

את הרצון להתפנק והתשוקה לריגושים הביס ההיגיון, ודחיתי את ההצעה בעדינות, תוך שאני שמה לב שבאוויר עמד תלוי הרעיון שנפגש כשארגיש טוב יותר.

איני יודעת כמה זה חכם או טיפשי.

בינתיים נרגעתי מהבכי, אבל המחשבות לא הירפו ממני- כבר שנתיים וחצי לא אהבתי ולא עשיתי אהבה. שכחתי כבר מה זה.

שכחתי מה זה כשמישהו קרוב מטפל בך מתוך דאגה ואהבה.

מה זה להתגעגע.

להשתוקק.

לחוש לב מתרחב מאושר לתחושתו של חיבוק אמיץ או חדירה איתנה ועמוקה לתוכי של גבר אהוב.

ולפתע נמלאתי פחד שאולי לעולם לא אחוש את הרגשות הללו  יותר.

אולי העולם דוחה אותי מהם או שאני דוחה אותם מעליי.

איני יודעת מה כואב ומתסכל יותר.

וגם אם יום אחד זה יקרה, אי הודאות היא אחד הדברים הנוראיים ביותר עלי אדמות.