איך אומרים הערבים? "כל כלב ביג'י יומו"
ובאנגלית: "what goes around comes around"
ובעברית: "מה שבישלת בערב שבת, תאכל בשבת"
והקטנים: "הכל חוזר אליך וקקה בידיך"...
לפני שנתיים וחצי התגרשתי.
חצי שנה לפני כן התמוטט עולמי כשגיליתי שבעלי רוצה לעזוב את הבית, ויותר מאוחר כשהבנתי שהוא בוגד בי.
אנשים מעטים ידעו על סיבת הגירושין האמיתית, אבל כשהבינו כמה מהר התגרשנו, היו ניחושים.
כתבתי על זה בזמנו בבלוג שלי בניק המקורי שלי (שנמחק). אנשים היו מקסימים וניחמו אותי בבלוג ובפרטי.
אמרו לי שאי אפשר לבנות בית על חורבות.
חוויתי הרבה תסכול במהלך הזמן- שהנה, הם ביחד והכל מצוין, שהם מתחתנים, מאוחר יותר שהיא נכנסה להיריון וילדה תינוקת... ואני תקועה מאחור, לא מוצאת זוגיות... גם כשהתגברתי עליו וכבר לא היה אכפת לי מה קורה איתם, עמוק בלב רציתי שזה ייכשל והאמנתי שזה ייכשל. בין השאר כי ידעתי עליה לא מעט.
לא כי יש לי רגשות אליו.
כי רציתי צדק.
רציתי לדעת שיש קארמה.
וככל שעבר הזמן, לא האמנתי בה, ולא חשבתי על זה. רק על ההתקדמות שלי.
והנה, ציפור קטנה לחשה לי שהם נפרדו והם עומדים להתגרש. שהיא מיררה (ועדיין) לו את החיים.
שלידה אני כנראה האישה המושלמת והגרושה המושלמת (ואני בטוחה שהוא ליכלך עליי בכמויות, והם עוד לא התגרשו, אבל כמו שהיא מתנהגת אליו עכשיו- היא תהיה עוד יותר כלבה כשיתגרשו).
ואני מקווה שאולי הוא קצת מתחרט על זה שהוא היה מטומטם והפסיד אותי ושהוא התחתן איתה.
וזהו, זה אולי לא בוגר, זה אולי ילדותי, אבל אני שמחה לאידו.
אני שמחה שהוא מירר לי את החיים ושבר לי את הלב ודרך על הרסיסים, על כל התקופה הזו שאנו גרושים והוא עשה הרבה מאוד כדי לגרום לי להיות אומללה ומדוכאת בכל פן שהוא, כולל להמשיך להרוס לי את החיים בהרבה מובנים- ועכשיו גם הוא סובל, גם החיים שלו קשים ומחורבנים.
אני על הכל התגברתי. הוכחתי לעצמי שאני אישה חזקה הרבה יותר משחשבתי.
והוא אפס שעושה החלטות מטומטמות. בהרבה תחומים.
לצערי הרב הוא אוכל אותה בענק ויש לזה השפעות גם על חיי ועל הילד שלי (למשל מבחינה כלכלית, אבל לא רק), אבל אני מסתדרת.
אני תמיד מסתדרת.
על עצמי אני סומכת.
אז החרא הזה קיבל מה שמגיע לו, קארמה איז א ביץ', הנקמה הכי טובה מוגשת קרה והיא אפילו לא הייתה בגללי :)
וכן, יש תחושה של צדק, פואטי אפילו.
יש מעט מאוד אנשים בחיי שאיחלתי להם רע אחרי שפגעו בי כל כך. הוא עלה על כולם.
במבט לאחור הבנתי שהוא לא האיש שחשבתי שהוא, ושהוא לא היה ראוי לי.
אני לקחתי את הזמן בלבד שלי, בלגדל את העצמאות שלי, לבוא לזוגיות לא ממקום של בדידות או קושי או צימאון או פחד.
וכן, זה חרא להיות לבד. זה חרא לראות שמה שמחכה לי בחוץ לא היסטרי. אין לי כוח לכל השיט הזה של דייטים מטומטמים, גברים ממקבלים, גברים שאומרים שמחפשים קשר רציני אבל מחפשים זיון או סשן, לכל השיט הזה שיש בכלוב ולונילים בחוץ...
לפעמים אני חושבת שאני אף פעם לא אמצא קשר רציני ארוך טווח וזה מדכא.
לפעמים אני פשוט משלימה עם זה וזה לא כזה מפחיד אותי כי התרגלתי.
אני לא יודעת מה יהיה איתו, וגם לא אכפת לי.
אבל מותר לי להיות שמחה.
לעזאזל, מרוח לי חיוך ענק על הפרצוף :)
ואני מקווה שהקארמה תעבוד עוד קצת טוב ותשלח לי מישהו שיעשה לי תיקון, כי אחרי שחווים דבר כזה, קצת קשה לבטוח במישהו ובואו נגיד שגברים בחיי לא בדיוק מספקים לי קרקע בטוחה לאמון ולכבוד.
