לפני 8 שנים. 6 בדצמבר 2015 בשעה 19:34
קטע מסשן שהיה לי לפני כארבעה חודשים :)
חג שמח!
הפשטתי אותו. בגד אחרי בגד.
כשעמד מולי עירום לגמרי, יכולתי לראות את שריריו המשורגים ואת הצללים המוטלים עליהם ומדגישים אותם. צללים שנוצרו בעקבות הנרות שהדלקתי ופיזרתי ברחבי החדר החשוך.
"שכב על הרצפה", ביקשתי.
הוא שכב בצייתנות על הגב.
גם אני התפשטתי, והוא הביט בי מלמטה. כשסיימתי, נטלתי נר אחד שחור ונר אחד סגול והדלקתי אותם והנחתי על הרצפה.
עמדתי מעל ראשו בפישוק, ואט אט ירדתי על פניו, כשפניי מופנים לכיוון איברו שהזדקר. אגני היה סנטימטרים ספורים מעל פניו. הרמתי את הנר השחור והתחלתי לטפטף אותו אט אט ומעט מעט על בטנו השטוחה, שהחלה לרקד מעוויתות החום. הוא חשש מהרגע הזה, אולם ביד אחת ליטפתי את עורו החם וביד השניה טיפטפתי עליו את השעווה. ליטופיי הרגיעו אותו מעט. אגנו ניתר מעט, אך אני קיבעתי אותו לרצפה בעזרת כף ידי בצורה איתנה.
"אני יודעת מה ירגיע אותך ויעזור לך לצלוח את הכאב", אמרתי לו. השתהיתי מעט בטרם התיישבתי על פניו בנינוחות.
שמעתי אותו נאנח אנחת רווחה, כאילו ציפה לכך כל הערב.
באופן ברור היה ניכר עליו שקל לו יותר לשאת את טיפות השעווה החמות שהחלו להתוות שבילים של נקודות וכתמים, עיגולים, פסים. ציירתי עליו עם נר ציור אבסטרקטי, ולא ידעתי אם נהניתי יותר לצפות בצבעים המשתנים על גופו ובציורים שנכתבו עליו בטיפות שעווה, או מעוויתות גופו ואנקותיו מתחת לאגני.
מהר מאוד הוא שלח לשון קדימה והחל לזעוק את זעקותיו היישר אל תוך פתחי. עתה כבר התקשיתי להתרכז. לשונו השתלחה אל תוכי וריקדה על חלקיי הפנימיים והנסתרים ביותר. ציפורניי ננעצו בעורו וחרצו בו שבילים אדומים.
