חשבתי שאפשר לאהוב יותר מאדם אחד, בתיאוריה. אני הרי אוהבת חברים, אוהבת את הילדים שלי... אוהבת לא מעט אנשים, בגדול.
זה היה נראה לי הגיוני, אבל לא הייתה לי הוכחה.
לא כולם ככה, אבל אצל הרבה בפוליאמוריה יש רתיעה ממילת ה- L. לא אומרים את השם המפורש. איכשהו, המילה מפחידה.
אז אומרים - רגשות. געגוע. מחשבה. רק לא וולדמורט טפו חמסה. שלא להוציא מאיזון, שלא לעורר קינאה.
כמה אהבה יש לי? כמה רצונות יש לי? כמה יצרים? גם בית, משפחה מהממת, אהבה ניצחית בצורה של אל יווני עם ריח של גן העדן האבוד, וגם את ג' שגורם לי להתרגשות כזו שהמוח שלי הופך לפרפרים צבעוניים נוצצים והגוף נוזל?
זה מוגזם, באמת... צריך להוריד משהו או לפחות לקרוא לזה NRE כדי שאפשר יהיה להתיחס קונקרטית. לקרר קצת. שלא אשרוף פה משהו בטעות עם ההתלהבות.
כי אני בור ללא תחתית של רגשות ותשוקה והם מציפים אותי וגולשים לעולם ואפילו אני נבהלת לפעמים מהכמות והעוצמה.
