אתה שואל אותי איך אתה נראה, לפני שאנחנו יוצאים, ואני עונה שמצוין.
אתה מסתכל עלינו ביחד במראה ואומר שאני נראית מדהים, ושמי שהיה מסתכל מבחוץ בטח היה תוהה אם אתה מאוד עשיר.
אני נראית כמו trophy wife עם האיפור העדין, היהלומים, הלק השחור המבריק, שמלת המיני השחורה עם השרוולים הארוכים, גרביוני הרשת והמגפיים, אבל מבחוץ אי אפשר לראות שאתה בעצם הפרס שלי. שלא לומר... הקורבן.
קצת לפני שאנחנו נכנסים אני מתחילה לרטוט מהתרגשות, לקפצץ, לגרגר ולומר "איזה כיף! איזה כיף!".
אתה נהנה מההנאה שלי. החדווה הילדותית הזו משמחת אותך ובצדק. אני מפלצת ההדוניזם.
אנחנו נכנסים ומתישבים ליד הבר. אתה בוחר לנו יין מעולה, הבחירה היחידה שהשארתי לך הערב.
כשאני מזמינה לנו את האוכל אתה מנסה למלמל משהו על לחם.
אני זורמת איתך אבל אתה כבר יודע שאתה הולך לשלם על זה, בהרבה הרבה כאב ומבוכה.
מאוד קל להביך אותך במקום פומבי.
אתה קופץ מכל צביטה בפטמה מתחת לז'קט, מכל יד שנשלחת למטה ומועכת אותך קצת. מכל סטירה.
אתה נבוך אפילו כשפתאום יש הפסקת חשמל, הכל חשוך ואף אחד לא יכול לראות את ההתעללויות שלי ואת האימה בעיניים שלך.
זה טעים כל כך, המבוכה שלך, אבל לא כמו הסטייק.
נתח של סינטה מדממת מתפוצץ לי בפה, רבדים חדשים של טעם משתחררים בכל לעיסה. שלמות.
אנחנו חוזרים אליך ומתחילים את הטקס האלים שלנו.
אני מרתקת את הזרוע שלך על עצמות האגן שלי כשהרגליים שלי על הראש והצוואר שלך, נמסה מכל אנקת כאב שיוצאת ממך.
יודעת שעם כל תנועת אגן קטנה שלי אני יכולה לגרום לך כל כך הרבה כאב.
אני עוברת לריתוק של שתי הידיים מאחורי הגב שלך, מדגדגת אותך ומכאיבה לך בו זמנית.
עוד ריתוק ועוד ריתוק. אתה סובל בשבילי, אני נהנית מהסבל שלך ואתה נהנה מההנאה שלי. שני נחשים במעגל אינסופי.
אני יושבת לך על החזה, הבירכיים שלי נשענות לך על הזרועות ואני מביאה אותך עד הקצה.
אתה יודע שאסור לך לגמור ואתה מתחנן לרחמים. מתחנן שאפסיק, שאתן לך לנשום לדקה.
אתה יודע שזה לא יקרה. לא עד שארגיש שאתה הופך לשלולית חסרת שליטה שנתונה לחסדי (הלא-קיימים, יש לציין).
אני קושרת אותך למיטה ומתפוצצת עליך. אורגזמות ארוכות כל כך שאני לא בטוחה מתי הן נגמרות.
הגלים ממשיכים לעבור בי גם אחרי שאני מתירה אותך ונותנת לך לכרבל אותי.
כל כך כיף לי, ההנאה נוזלת ממני. חבל שאי אפשר לאסוף אותה ולבקבק. הייתי נותנת לך אותה, לימים קשים.
