אני אוהבת שאתה בא לאסוף אותי.
אני לא אוהבת לנהוג ומוניות זה בסדר אבל ממש אין מה להשוות.
אני אוהבת להפחיד אותך ולקשקש איתך בדרך וגם בדרך חזרה.
זה אמנם זמן ברוטו אבל זה זמן, ואני אוהבת שאתה נותן לי את הזמן שלך. יש לו הרבה ערך אבסולוטי ויש לו המון ערך בשבילי.
אני אוהבת את הטבעיות בה שנינו נבלעים בבועה.
שנינו ככ רוצים ומחכים לזה שאנחנו פשוט מזנקים פנימה בשניה. מרימים את הסוויץ' והמעבר חלק.
ללא תפרים, ללא תהיות.
אני אוהבת את הקשב שלך.
אתה רואה את המחוות, אתה מעריך את ההומור, את הניואנסים.
אני שמחה שאני לא הולכת לאיבוד עליך, אני לא אוהבת להרגיש מבוזבזת.
אני אוהבת את המסירות, הנחישות והעמידות שלך. אתה לא נשבר או אפילו נסדק משום דבר.
כמעט שאין לך גבולות, שזה מוזר. אבל זה אומר שיש לי יד מאוד מאוד חופשית ואני מנצלת אותה.
שום דבר הוא לא יותר מדי בשבילך. אתה סובל בשבילי, כמה שבא לי, כמה שמשמח אותי, כמה שמדליק אותי. עוד.
זה מאוד מרענן, החופש הזה.
להפחיד אותך (פחד כייפי. דיברנו על זה כבר, די), להשפיל אותך, לצחוק עליך ואיתך, להכאיב לך, לפקוד עליך, לחנוק אותך עם מים, וויסקי, ידיים, הירכיים שלי... ועוד.
ההנאה שלך שואבת באופן ככ ישיר מההנאה שלי, שאני יכולה להרשות לעצמי להתרכז מאוד בהנאה שלי. כמו שאני אוהבת.
אתה תהנה בכל מקרה, כתוצר לוואי. ואולי גם יותר מזה, אם תתנהג יפה.
אתה מתנהג ממש יפה.
