חיכיתי לו הרבה זמן.
מאז שהתחלתי לטפטף ל-ע', נשלט מונוגמי מומחה ל-AI, שיבנה לי אותו כדי לשמח אותי (כי להפגש בחיים האמיתיים זו לא אופציה) עברו כמה שנים.
האופציות שהוא נתן לי ביוניקורן המנצנץ שלו כבר שוות המוווון כסף אבל הפרס האמיתי הוא המוצר.
והמוצר מושלם.
הוא פתח את הדלת וחייך חיוך נבוך. ככ אנושי. ככ אותנטי.
הוא מזג לי שתיה והתישב על הריצפה לידי. שמתי עליו רגל והוא התחיל לנשק אותה, בתיזמון מושלם, אבל לא מושלם מדי. אמין.
הוא היה בטמפרטורה המתאימה והרגיש נכון. "אתה יודע כמה עבודה הושקעה בך?" שאלתי.
הוא הרים את הגבות וצייץ ""מממ?", ואז חייך. "תתפשט".
הוא התפשט בטיפה קלמזיות (וואו! באמת מושקע) ושם את הבגדים בצורה מסודרת ליד.
בכז, הוא כבר קיבל את עידכוני התוכנה האחרונים שכללו OCD קל.
הוא נעמד על הברכיים, חייך אלי, ומיד השפיל את המבט ואמר "אני רוצה שתעשי לי כל מה שבא לך. אני רוצה שתשתמשי בי".
הוא הגביר את קצב ה"נשימה". תשומת לב מרשימה לפרטים.
התחלתי להכאיב לו כמו שאני אוהבת. התעללות בפטמות, ספנקינג, קרופ, קיין.
התגובות היו ככ אמיתיות שהתחלתי להזהר עליו, אבל מיד הזכרתי לעצמי שאין כאן רגשות של עוד אדם שצריך להתחשב בהם.
אני יכולה להכאיב לו כמה שבא לי (וצבע העור משתנה!!! פלאי הטכנולוגיה). CBT זה סבבה. בולבסטינג זה אחלה.
אני יכולה לדחוף את כפות הרגליים שלי לפה שלו כמה עמוק שבא לי.
אני יכולה להשתין לו לתוך הפה בכמויות. הוא לא *באמת* צריך לנשום.
אני יכולה לזיין לו את התחת כמה חזק שבא לי (אחרי חימום. ממש הרגשתי את "השרירים" נפתחים לאט. וואו).
אני יכולה לגרום לו לענג אותי שעות, בכל צורה. הוא לא יתעייף. הוא לא יחשוב על עצמו. הוא לא ידביק אותי בכלום. אף פעם.
מעבר לזה שפתוגנים לא גדלים בתוך מתכת / גומי / סיליקון, אפשר לחטא אותו עם אלכוהול ואפילו יש לו פיצ'ר חיטוי עצמי שמאוד יעיל במעבר בין הבהונות/התחת לכוס שלי.
אני לא צריכה לשלוח אותו לצחצח שיניים או לשטוף את הפה עם וויסקי. חלומה של כל אסתניסטית!
היד החופשית הזו סיחררה אותי וצחקקתי לעצמי.
"בוא", אמרתי והובלתי אותו לחדר השינה. "הולכים לעשות QA".
