אני לא רוצה לשכוח את ההתרגשות, כבר כמה ימים לפני.
את ההכנות - האוכל לטיול, הציוד, הבגדים, הצעצועים, האוכל לבית שלי (שלמהמם יהיה קל, עד כמה שאפשר).
נהנתי מההכנות. הציפיה מילאה אותי בשימחה.
נהנתי מהיללות שלך על השעה המוקדמת בה הכרחתי אותך לקום. תילל, בכיף. עלי.
אני רוצה לצרוב בראש את השחיה איתך.
את כפות הרגלים שלי עולות שוב ושוב מהמים מול העיניים הרעבות שלך. את ההטבעות.
את הצחוק, היריקות, הליקוקים, ההיררכיה וההשפלות הקטנות שאולי כן ואולי לא ראו מבחוץ.
את הגמירות במערה, נשענת על סלע, המים טורקיזיים, בוהקים, מקיפים אותנו.
הדגים אוכלים לך את הרגליים והלשון שלך בין הבהונות שלי.
גם בגיזרת הפורנו הקשה הייתי שמחה אם העיניים שלי היו יכולות לצלם.
ביקשת וקיבלת את הסטרפאון הגדול... עוד אימג' שלא הייתי רוצה לאבד. אף פעם.
ולא רק האימג'. הכל. התחושה, הקולות, רצף האירועים.
הסרט.
המחט.
המסעדה...
הטעם של החזיר הקראנצ'י, השומני, עם עשבי התיבול המרעננים והאגסים, הטורטליני עם הבשר המתפרק, ההשפלות הפומביות הקלות.
אני רוצה לשלוף את הטעמים מהזיכרון מתי שבא לי.
וגם אותך.
