פחד, כאב וכנות

אני יודעת למצוא את נקודות ההשקה. איפה שההעדפות שלך יכולות לפגוש את הצרכים שלי בצורה הכי משמחת.
כשאתה נותן לי את המפתחות (הקונספטואליים. בינתיים) למיניות שלך, ואתה רואה איך אני נהנית לשחק איתה, אתה בעננים.

אני רואה איך אתה נמס מהמבט שלי.
דרך חור ההצצה באישונים שלך, אני רואה איך המוח שלך מותך בתוך הגולגולת. זה יפה. מחמיא לך לנזול.
איך אם זה היה תלוי בך, היית שמח לתת לי עוד ועוד כוח. להעביר אלי עוד ועוד החלטות.
לעבור לגור על הריצפה למרגלותי. כפות הרגליים שלי על הראש שלך גם מחמיאות לך, אני חייבת לומר.

אני יודעת לקרוא אנשים טוב. אני יודעת לקרוא אותך טוב. אני יודעת לזהות דפוסים ולשמוע את המילים שלא נאמרות.
בין היתר, למשל, אני יודעת שאתה יודע שאין לך מה לבקש לגמור.
וגם אתה יודע לקרוא טוב, אבל אתה סופר מסונוור ואני פאקינג סופר נובה.
שזה די מה שתרגיש בפעם הבאה שתיגמור. תרגיש את המוח הנוזלי שלך משפיץ בחלל דרך הזין.
אבל זה לא יהיה עכשיו. או היום. או מחר.
רקאומרת.