לפני כשבוע קניתי לעצמי וויסקי, לראשונה מזה המון זמן.
זה לא שהוויסקי של המעריצים נגמר, כמובן. נשאר עוד חצי מהבקבוק ש-ע' המהמם שלח לי ליומולדת (למרות שנפרדנו לפני שנתיים), אבל אני רוצה לארח את ע' בקרוב לעלהאש אז שומרת לו. זה אחד הטעימים.
נשאר עוד מהמקאלן ש-א' שלח לי ליומולדת... אני מתה עליו. וגם על הוויסקי.
מוסתרים טוב למעלה בארון של המשרד, מאימת הילדים, יושבים שוקולדים ששארפי שלח לי השבוע. נשארו 3 סוגים מתוך 4. בשלב זה.
בגדול, מה שעושה לי את זה הם אוכל, אלכוהול, שליטה וסקס. אני אישה פשוטה, באמת.
אבל אז שארפי התחיל לקנות לי סבונים (????).
זה התחיל כסתם גימיק. סבון קטן וקרם לעסות איתו את הרגליים. אבל זה תפס והסבון האחרון שהוא קנה לי זה הדבר הכי נעים להתקלח איתו, אבר.
לא חשבתי שלסבון יש בכלל משמעות לפני זה.
עכשיו אני חושבת על שארפי בכל מקלחת ואחריה, כשאני נוגעת בעור הסופר חלק והנעים שלי, שהופך לנעים עוד יותר.
ויש את הקטע עם האוכל. כמה פעמים אכלנו ביחד, שיואו.
דייט ראשון במסעדת בשר... זה היה מבריק. בכז, שארפי - כשמו כן הוא.
קרפצ'יו בפיקניק, גלידה X 100 פעמים, קוראסונים (עם דברים מעניינים! קוראסון חמאה תביא לאמאשך) ועוד.
היתה את הארוחה שהוא הכין אצלו.
באתי וכבר הכל היה מוכן. על הגריל היה גוש וורדרד שרק המחשבה עליו גורמת לי להזיל שוב ריר.
היה פיקניק אחד שבו הוא הביא ככ הרבה אוכל, ובסוף לא אכלנו בכלל.
לקחתי הכל הביתה וכשהוצאתי את זה לשולחן בארוחת הערב המשפחתית, זה ככ הדליק אותי לראות את המהמם נהנה.
קאקהולד אוכל ביי פרוקסי. יש את זה ביותר סוטה?
אולי כשאתמול המהמם הכין את השייטל ששארפי השאיר כאן עפ המתכון שלו. ככ מדמם, ככ טעים, ככ מדליק.
קיבלתי ככ הרבה פינוקים מנשלטים, אקסים, ואפילו מנשלטות של המהמם... אלכוהול, אוכל ומסעדות מהממות שגרמו לי לגמור אינספור פעמים, בגדים, תכשיטים, פרחים, סיורים (כן כן... סיור במזקקת וויסקי וסיור ליקוט!), מצעים, טיפולים קוסמטיים, חופשות, ובטח עוד דברים ששכחתי.
אני מתה על זה. על הפינוק, השירות, השימוש.
אבל איכשהו יצא שיש דבר אחד שאף פעם לא קיבלתי מאף נשלט – נעליים!!!
הכיצד?! אני חושבת שראוי שהיקום יקרוס לתוך עצמו בשלב זה, בבושה.
