כל אדם הוא עולם ומלואו. לא בריא להשוות, לא נכון, לא מקדם, לא הוגן. אבל המוח שלנו כל הזמן מודד.
אני בהחלט לא משווה בין הילדים, בוודאי שאני לא מודדת את שתי הדקות שלקח למי מהם ללמוד לקרוא מול החזרה היומיומית לאורך חודשים שהיא מנת חלקי עם ילד אחר.
יש את המהמם, עליו כבר הכברתי כאן לא פעם במילים. תמיד טובות. הגבר שבחרתי כשותף לחיי, כמי שראוי להתערבב עם הגנים שלי, ללכת לישון איתי בלילה ולהתעורר לידי בבוקר.
אז נכון שאי אפשר לירוק לו את הזרע של עצמו לפה, אבל הוא יפה כמו אידאה ומזיין בכישרון ומיומנות כאלו שגורמים לי לתהות למה הוא בכלל עושה כל דבר אחר.
שארפי שלי, בולט בזנותיות המטפטפת שלו. תמיד רעב, תמיד רוצה עוד, תמיד מקשקש בזנב.
מבריק, תקשורתי וקשוב לכל ניואנס שלי. מתמסר לכל צורך, מעריץ כל ס''מ. אני לא חושבת שאי פעם נתקלתי בשיתוף פעולה ונכונות גדולים ככ, וזה עוד בנסיבות מקשות.
ויש את החדש. חתיך מאוד, עם סטטוס וכוח שנראה שיהיה כיף למרוח על הריצפה, ומאוד מאוד נלהב. ככ נלהב שמתפלקות לו אמירות סופר בעייתיות לפעמים.
לכל אחד יש כישרונות, יתרונות וגם חסרונות. לכל אחד יש מה לתת. השאלה היא אם מענין אותי וכיף לי מספיק כדי לקחת.
