פחד, כאב וכנות

זו לא הפרידה הראשונה, לא שברון הלב הראשון... בכללי, אני לא חדשה כאן.
ואיכשהו, הפעם אני חווה את זה אחרת.
זה שהוא כזה נשלט מושלם לא עוזר.
אני כל הזמן רוצה עוד ממנו. מחכה לקרוא איזו הודעה, איזה פוסט. משהו.

ההבדל שאני יכולה להצביע עליו הוא שבפעמים הקודמות היה לי מאוד ברור שנגמר לנו. שאין טעם.
כבר היה מטען שלילי ואחרי הפרידות הרגשתי בנוסף לכאב, גם הקלה.

הפעם ברור לי שאני לא יכולה לקבל ממערכת היחסים הזו את מה שאני צריכה, ולא אוכל לקבל בטווח הנראה לעין, אבל בכלל לא נגמר לנו. בכלל.
רק הלך והתחזק והתעצם ופרח.
אז קשה לי להתנתק. קשה לי להפסיק לרצות.
אני לא באמת נותנת צ'אנס לקשרים חדשים, והתהליך אצלי בראש הוא כנראה אחר.
וגם זה יעבור.
כמו הקיץ. והכפכפים.