פחד, כאב וכנות

וכמה שחשבתי שנכון וחכם להפרד, לא באמת צפיתי את עוצמת הכאב והגעגוע. את עומק הקשר, את חוזק החברות.
ניסיתי להפרד ולא באמת הצלחתי. בהזדמנות הראשונה שהיתה, אחרי תקופת צינון קצרצרה, שנינו קפצנו ראש בחזרה פנימה.
אני יודעת שזה זמני ובקרוב יכול להיות מאוד, כנראה, בוודאות גדולה... זה יגמר.
פשוט כי לא נוכל יותר להפגש כמו שאני אוהבת.
אבל בינתיים יש לי חיבוקים, ציפצופים ואיג'וג'ים, וזה נותן לי מקום שקט בראש ותחושת כירבולית צמרירית ומפנקת על הלב.
ובמערבולת שהיא חיינו על הכוכב הזה, לפעמים זה מה שצריך.