(המשך)
בלעתי את המילים..
ידעתי שהיא צודקת, אומנם זה היה לוקטובר ובאמת הייתי נעול אבל הייתי שקוע בשגרה, בסדר היום, פרוייקט חדש בעבודה סחף אותי וגרם לי לחזור תשוש בשעות מאוחרות וגם אז עד שהגעתי הבייתה הגעתי עייף, מצד שני ציפיתי גם לטיזריות מהצד שלה.. אבל מי אני שאתחיל להפעיל אותה.
שכנעתי את עצמי שגם היא עייפה וטוב לה השקט הזה.
אני מכיר אותה כל כך טוב כדי לדעת שבנקודת הזמן הזו לא חשוב מה אגיד לה היא כבר בדעה מגובשת וויכוח איתה יכול רק להביא להחמרת מצב ואחרי חודש של נעילה חששתי מזה...מאוד!!
הצדקתי והסברתי לה מאיפה הדברים מגיעים, זה לא שאני לא רציתי או לא הייתי מעוניין, פשוט לא שמתי פוקוס על הדברים הנכונים.. לא שמתי עליה.. עלינו.. את הפוקוס הנכון..
"בואי יפה שלי, את צודקת.. וזה לגמרי שלך, תשחררי מתי שתראי לנכון חיים שלי, אני אשתדל יותר את זה לפחות אני יכול להבטיח"
אמרתי תוך כדי שאני תופס את ידה בעדינות ומשכיב אותה על המיטה.
השקעתי בעיסוי הזה כאילו החיים שלי תלויים בו..
כמובן שהייתי בגירוי שיא!!!
זה היה כואב מאוד ומצד שני מענג..
עינוי מגרה שכזה.
כמובן שבמהלך כל הזמן הזה קיוותי שהיא תתרצה ותשחרר אותה, בכל פעם שגלשתי מהגב והרגלים לאיזורים אינטימיים יותר היא גערה בי ולא אפשרה לי לחמם את האוירה.
כשסיימתי היא אמרה לי שהיא מעולם לא נהנתה ככה ממסאז שלי ושהיא עוד עלולה להתרגל..
"אם זה המסאז שאני מקבלת רק אחרי חודש של נעילה, נראה לי שאתה צריך להיות נעול לתקופות ארוכות יותר" אמרה כשחיוך ממזרי נמרח לה על הפנים..
"לילה טוב אהוב שלי" נשקה לי והניחה את הראש על החזה שלי תוך כדי התכרבלות..
"מה שלומו שם למטה?" אמרה תוך כדי שליחת יד לכלובון שעוד רגע התפוצץ מרוב לחץ.
-"עוד רגע והוא מתפוצץ"
"אל תדאג, הוא לא יתפוצץ.. אני בטוחה שהוא כבר רגיל לבית החדש שלו"
-"הוא לעולם לא יתרגל לזה"
"אל תדאג מאמי, סמוך עלי.. בקצב הזה לא תהיה לו ברירה.. הוא יתרגל.."
היא עמדה במילה שלה, נשארתי נעול.. ומודאג, אני יודע שיש לה עוד ציפיות גבוהות ממני לפני שאראה שוב את המפתח.
