על הקצה

קודח לבדי והחום עוד ניכר
היא הלכה לה לכרך לסדר איזה דבר
חורקת שיניים, לוקחת מפתחות
הגה ימין ושמאל, בוא ונישמע חריקות
צריך להחליף צמיג, הוינקר שרוף
תחזרי מחר נעשה לך מערוף

מלכת הלבבות, מלכת הסודות
הרכיני ראשך לאור הנסיבות
דרכון בכיסך, דרקון על ראשך
כל יום שעובר הוא אתגר למלכך


(לא לא, זה לא לאונרד כהן, זו התחרפנות רגעית והלצה בפני המעריצים)

היכנסי אל נפשי וסיגרי על עצמך
כלאי הסגירי ומסרי את כולך
בקווי דמיונך תכנני הסד
בו אכילך ואחיל את דמותך לעד

ריקנות איכותית
ריקנות עונתית
מבט אל הנפש
חיפוש התכלית
הכל נגוז
הכל התפוגג
זה זמן לישון
עת להתמוגג

אני מתגנב בשקט מאחוריך
עובר מהצד, נוגע לא נוגע
מחכה שתפני אלי את מבטך - את מתחמקת
אני מתמיד ונועץ מבט, לא סתם באתי אליך מאחורה, סתם כך.
את נבוכה, מבולבלת, ממאנת להאמין אבל מסתכלת לבסוף
אני יודע שאת שונאת את זה, אבל לי זה נחוץ כרגע.

עושה תנועה עם היד של "אפשר להיכנס?"
ואת בחוסר רצון ובהכנעה, מחייכת, מסובבת את ההגה ונותנת לי לעקוף אותך בפקק
מסמן תודה דרך החלון,
עובר
גומר

- " את רוצה לבוא איתי לזרוק זבל?"
- " כן, מזמן לא היתי בזבל, רציתי שיראה כמה אני גדלתי".
:)

זו התחושה הממזרית הזו שמזדחלת לה אל מתחת לעור ועוברת ישר אל בין הרגליים.
באותו רגע, לא איכפת לי מה אמרת - באמת שאני לא זוכר, במיוחד אם התעוררתי רק עכשיו, עם הזיקפה המטרידה והמשעבדת הזו, והמחשבות המעורפלות.
העיקר שתסתמי את הפה ולא תקלקלי את זה.

לפני הרבה שנים, כשהיכרנו, אמרת שהחתולה שלי לא מחייכת ובגלל זה את לא אוהבת אותה.
לפני שבועיים ראינו את הסרט"עליסה בארץ הפלאות" ושאלת אותי שוב איך זה שהחתולה שלנו לא מחייכת כמו החתול ההוא מסרט.
תפסתי יוזמה והזמנתי את החתול מהסרט באיבאי, במשלוח אוברנייט
הוא הגיע עם כמה מזוודות, המון וודקה ובגדים מסריחים
מאז, הוא יושב בבית, מעשן סיגריות, משתכר, מקיא על הריצפה, מחייך ומזיין אותך
היום הוא התעצבן שאין אוכל במקרר וניפץ את כל הכלים היפים מחימר שקנינו בקוסטה ריקה על הריצפה.

כל זה, בגלל שהפאקינג חתולה שלי לא מחייכת אלייך

ביקור בבית החולים.
מהמיטה ממול ניגש אדם ומספר לנו שלאשתו עשו חוקן והיא צריכה ללכת לשירותים כל רגע, כי לא היתה לה יציאה איזה ארבעה ימים.
"אם יש לכם אז תעשו עכשיו" הוא אומר.

(אמרו לך פעם שיש לך טקט של קיבוצניק ?)

אחת התקופות הקשות בחיי הזוגיות והמערכת המשפחתית מגיעה אל עבר שרטון.

המציאות מכה בספינה בגלי ענק ורב החובל מבקש קצת אמונה, חשיבה חיובית ואמונה בצדקת הדרך.
הצוות, שמעולם לא רואה עצמו כמחויב לרב החובל מכריז מרד מוראלי, והוזה אל עבר תהום הנשיה.
רב החובל מאמין בצדקתו, עקשן, ומחוספס, מתחיל להיסדק.
בליבו הוא חושב - מה היה אם היה בוחר צוות יותר צייתן, יותר חיובי, קצת פחות מרדן ווכחן, יותר כנוע, יותר מאמין. בוודאי היה טוב יותר. צריך היה להיות טוב יותר. מוכרח היה להיות טוב יותר.

כל הסימנים היו שם, אבל מזג האוויר היה נח. כשמזג האוויר נח, מי חושב על שרטונים, סערות בלב ים, תהומות ומרידות. צריך לראיין צוות, וזה לא קל, היה צריך לצאת אל המסע והצוות נבחר תוך כדי תנועה, בלהט הרגע בתקווה שיהיה באמת טוב ושמזג האוויר יהיה נח. כי צריך לצאת, ומי בכלל חושב על סערות
מי לעזזל חושב על הרכב ותכונות הצוות, מי?!

איזו טרגדיה, עצוב לי, תחושת החמצה הולכת ומתחזקת.
אולי כשתעבור הסערה, שוב נזרום אל הפשרה שבעבודה מול הצוות הבינוני הזה
אבל אין כמו סערה הגונה להזכיר לך שיצאת דביל, ויאדיוט לא קטן.

עצוב

ראשי תיבות של Fear, uncertainty and doubt

לא היתי מודע לטרמינולוגיה אך תמיד ידעתי על יצר האדם המונע מפחדים.
אם אתה רוצה לקדם נושא כלשהו בעבודה, צור תחושת פחד או אי נעימות בקרב מי שמרגיש מבוצר ובטוח במסגרת הישנה. זה יעשה פלאים ליכולת שלך להזיז דברים.
אם אתה פירסומאי. לך על תחושת ה FUN שאתה מעניק לאנשים אבל אל תשכח את ה FUD...

צעד אחורה, הסתכלות על התמונה מרחוק
כל מה שסובב אותנו מונע מ FUD וזה כל כך עצוב, שבא לבכות.
דוגמאות :
- "XXX יחלק את ירושלים"
- "בעדה חיפה, ובעדה בעדה חיפה" (נסראללה)
- התחממות הכדור וחינוך מחדש לצריכה נאותה, צינטריפוגות, התעצמות צבאית מול סאנקציות, מחירי הנפט, המיתון, ביקורות שתולות בכל כתבה או טוקבק מצוי, ספינים ואפילו "טוילט דאק, הברווז שנלחם בחיידק" (בדגש על האנימציה)

מצחיק שאפילו הסיפור סביב הסוכנים בדובאי הוצף בהודעות מכל הכיוונים,
מצד אחד, אלה שמנסים לדחוף את האגנדה של החשש מהמאגר הביומטרי, ומצד שני אלה שרוצים להגן עלינו מפני טרוריסטים.
מצד אחד אלה שאומרים שהיה שת"פ עם סוכנות זרה, ומצד שני אלה שאומרים "עוד מעט נפרסם פרטים חדשים מהחקירה".
וברקע, כל הטוקבקיסטים שרק הכתבים הזרים הכי מטומטמים (חכמים) מסוגלים לצטט, והעיתונות המקומית שמובלת באף - מעתיקה ומוסיפה איזה עירפול בשביל להראות שהם יודעים בכל זאת משהו ובאמא שלהם שהם לא העתיקו.

אפשר לסגור את הטלוויזיה, הרדיו, לבודד את עצמך מפרץ הידיעות והטוויטים שפורצים אליך מכל מקום. פשוט להתנתק.
ואז ההוא, המאניאק, מהעבודה מביא לך אותה בסיבוב באיזה שקף פאוור פוינט שגורם לך לחשוב שאם לא תתקדם, לא תוביל, אז לא תנצח... (תפסיד, תפוטר, תירקב, ואז מיליארד סינים ילכו על גוויתך ובסך הכל יקבלו רק שקל)

גם אם יצאת מהעבודה ואתה מעביר סדנא אינטימית ל 15 סטודנטים, דע לך שאתה מוקלט (ומצולם)... וחס וחלילה תיפול בלשונך (או תיפול פאתך) - תיתלה בכיכר העיר, ועוד מהלשון.

תם עידן התמימות
השליטה בהמונים והחינוך מחדש באמצעות FUD כבר כאן, ואין לכם מה לעשות בענין