על הקצה

ביקור בכנסת כמוזמן אחת הוועדות.
במקום וברגע, היכתה בי ההכרה, שבתכלס, הכח של חברי הכנסת או השרים אינו אלא מילה, הבטחה, ציור מציאות שאיננה עדין קיימת; מסוג האנשים שבלעדיך הם מניפסט חסר כל ערך וכל הוויתם תלוי בעשיתך או עשיתם של אחרים.
ובכל זאת, ולמרות הכל - אותה מילה שניתנת, אותה הבטחה ריקה מתוכן (ככל שתהיה), היא זו שמעוררת תקווה, משרה אווירה, יוצרת חזון, חזון שאולי יום אחד יתגשם. וכל זה בזכות משהו שאמרת, אותו זרע שזרעת במוחם.

שליטה - בהבל פה, מילה, רעיון
הוא זה שבונה, מקים, מקיים.
הורס מחריב ומשמיד.

השיאים הולכים ונהיים קטנים משנה לשנה.
ולא בגלל שהם לא נשברים, אלא משום שהריגוש כבר איננו, או בא במנות קטנות, הרבה יותר קטנות.
הצרות הקטנות של החיים מכינות אותך לכל ריגוש שלא יבוא ומוציאות לך את העוקץ מכל דבר. כמעט מכל דבר.

פה ושם יש שיאים קטנים, ציפיות מזויפות לדברים חומריים שממלאים אותך באושר סינטתי.

אתה מרגיש שאתה חי, אבל לא באמת חי.
החיים זורמים, אבל לא במובן הזורם של המילה.

רק שלשום חזרתי מחו"ל. כבר לא מתרגש לעזוב, לא מתרגש לחזור.
בדיוטי פרי אין מה לקנות וכל בחורה, מרשימה ככל שתהיה וחולפת לה, כבר לא עושה לך את זה.
לא מזמן, היתה לי תחושה שיש שינוי, לשם שינוי, זו היתה תחושה של שיא משמעותי, ריגוש, התרוממות רוח, אבל הוא נשבר (ואיננו).

מעכשיו הכל זה ישיבות, דיילות, לחיצות ידים, מצגות, לחזור הביתה, לתת חיבוק לילדים, להביא את הבושם לאישה, לאכול סרטים שאין כאן מה לפרט, פיפי, ולישון.

הכי טוב לישון

ואחרי הרבה זמן הילד חזר שוב.
"אני מצטער ילד" אמר העץ,"לא נשאר לי שום דבר לתת לך, הלוואי שיכולתי לתת לך משהו, אבל לא נשאר לי כלום.
אני סתם גזע כרות זקן. אני מצטער..."

"אני לא צריך הרבה עכשיו" אמר הילד, "רק מקום שקט לשבת ולנוח, אני עייף מאד"

"אם כך", אמר העץ וזקף את עצמו כמה שרק הצליח,
"אם כך, גזע כרות זקן הוא כן טוב בשביל לשבת ולנוח.
בוא ילד, שב לך ותנוח"

והילד ישב על העץ,
אט אט ירד החושך,
והילד הדליק סיגריה,
לקח נשיפה עמוקה,
הביט בכוכבים ואיפר קלות על העץ.

והעץ חשב לעצמו: "זה טוב שיש כאן מישהו, גם אם הוא מאפר עליך, ובכלל אני נהנה לסבול. עכשיו אפשר למות בשקט."

כשאני נכנס למעלית ריקה, במיוחד בבתי חולים, ורוצה להגיע בלי הפרעה לקומה העליונה
אני לוחץ על הכפתור, מתמקם במרכז המעלית, מחכה שהדלת תיסגר, מרים את הראש ואומר
Beam me up Scotty
זה תמיד מצליח

הבוקר קפץ לביקור אצלי, סגן נשיא החברה העולמי (זה היה במייל, בתפוצת עובדים כוללת).

הנ"ל מודיע בחגיגיות על פתיחת תחרות המקבילה ל American Idol לעובדים,כלומר:
חשוב על הרעיון הכי טוב שלך - איך לעשות מליונים, תגיע למבחן כשירות במקום ובזמן שנקבע (רמז - לא קרוב לטאג מאהל)
הזוכים יקבלו זמן, רשות ותקציב, להביא את הרעיון לכדי מימוש תוך חצי שנה.

על פניו, נשמע מענין (ביטוי עצמי, הכרה, קידום), אבל כשמנסים לתרגם את היוזמה לעברית,
כל מה שמתקבל בעצם זה תחרות "נולד לעבוד" (שמישהו בבקשה יזכיר לי למה בעצם נולדנו?)

תיכף יתפרסם שבין הזוכים תוגרל מכונית ליסינג מדגם פורד פוקוס, לבנה, עם שווי מס שהולך ונהיה פחות ופחות אטרקטיבי.

עובר על הבלוג, מעיף דברים לא רלוונטים, תוהה מי בכלל קורא את הג'אנק הזה.
מביט בבלוגים שכנים, תוהה בכלל אם אני יודע לקרוא (מחפש פואנטות, שיאים שלא קימים, בדיחות לא מובנות) ותוהה אם גם אני כזה.
חושב - מה יביא אותה בהפוכה מהמסך לפנים שלך?!
לפעמים אני שואל את עצמי, למה זה טוב לכתוב על מה שקרה לך היום אם אף אחד לא מכיר אותך. כתוב על החיים, היה גדול מהחיים.
אין לי, ריק לי. The service is temporarily unavailable

היום נזרע זרע הפורענות,
שנמרח לך על הפנים
ולא מאוננות

יצאת עם חברה למלון בצפון.
החברה התלוננה שנחרת כל הלילה וביקשה לעבור חדר - את לא הבנת על מה היא מדברת.
אני מבין.

את היתרה צריך לנצל, ולגזור על עצמך ניתוק.
בין לבין, מציץ ב"כלוב", ומתאכזב, כמי שגוזר על עצמו דיאטה וחוטא בהתגנבות למקרר.
ממש כשם שאנו עבדים לקיבתנו, כך אנו עבדים לחיפוש הסזיפי אחרי האחת שתעריץ ותביט בעינים גדולות, עגולות וכנועות.

סגור את המקרר!! כל כך קר כאן, ואין מה לאכול ממילא

השבוע ביליתי, שלא כהרגלי כ 3-4 שעות בנהיגה מדי יום.
וכל מה שאני זוכר מתוכניות הרדיו והמוזיקה הקלה זה המשפט הבלום, סתום "כפוף לתקנון" שנשמע בסוף כל פרסומת.
אם כל מפרסם היה מצליח להחדיר ולתקוע לי בראש את הפרסומת שלו כמו ה"כפוף לתקנון" המפגר הזה, שנתקע לו די טוב - כנראה שהיתי רץ לקנות את מה שזה לא היה מיד בסוף השבוע.

אבל במקום זה כל מה שיש לי בראש, זה לקוח כפוף ותקנון שמזיין אותו מאחורה.
לא יודע - זו האסוציאציה הראשונה והאחרונה שעולה לי מכל השבוע הזה והנהיגה רבת השעות.

תחי האמריקניזציה, תחי גלובליזציה, תחי הליטיגציה, יחי הקפיטליזם
ויוה לאנשים הכפופים ולתקנון עם השוט שמכפיף אותם.

אני רוצה להיות תקנון!!!