על הקצה

ואחרי הרבה זמן הילד חזר שוב.
"אני מצטער ילד" אמר העץ,"לא נשאר לי שום דבר לתת לך, הלוואי שיכולתי לתת לך משהו, אבל לא נשאר לי כלום.
אני סתם גזע כרות זקן. אני מצטער..."

"אני לא צריך הרבה עכשיו" אמר הילד, "רק מקום שקט לשבת ולנוח, אני עייף מאד"

"אם כך", אמר העץ וזקף את עצמו כמה שרק הצליח,
"אם כך, גזע כרות זקן הוא כן טוב בשביל לשבת ולנוח.
בוא ילד, שב לך ותנוח"

והילד ישב על העץ,
אט אט ירד החושך,
והילד הדליק סיגריה,
לקח נשיפה עמוקה,
הביט בכוכבים ואיפר קלות על העץ.

והעץ חשב לעצמו: "זה טוב שיש כאן מישהו, גם אם הוא מאפר עליך, ובכלל אני נהנה לסבול. עכשיו אפשר למות בשקט."