על הקצה

מסיבת חנוכה בגן.
וכל מה שבראש הוא איך שבא לי למשוך לגננת בשיער

אם יש משהו טוב אחד במילואים, זו זקפת הברזל שאתה מחזיק כדרך קבע בכל צעד ושעל בשבילים המאובקים של הארץ.
אני לא מסוגל להסביר את זה, אבל האוויר, המרחבים, האוכל הפשוט, האיזורים הנרחבים, המדים, השפצורים, החבלים, האזיקונים, נעלי העור, המקצוענות, החשאיות, הכוחנות - עושים לי את זה, ובגדול, גדול קשה וכואב קשיח ועצבני.
תנו לי גבעה המשקיפה אל הנוף ועליה עץ אליו את כרוכה - זה כל מה שביקשתי.
למה "זה" כל כך קשה!?

מכתב מציאותי עם כמה סטיות דמיוניות:



לכבוד: ערית ירושלים / הפיקוח על החניה

הנדון: בקשה לביטול הודעת תשלום קנס מס _____

א.ג.נ.

אני תושב שכונת ____ , המתגורר בדירה ברחוב ____ , בסמוך ל ___.

ביום ___ , הגעתי לביתי בשעות הערב, בלה בלה הלה...
עקב מצוקת החניה, נאלצתי להעמיד את רכבי על המדרכה, ועל שום כך, בחר הפקח מר ___ (מס אישי ___) לרשום דו"ח, ואף ציין בדו"ח שהוצמד לשמשה, כי צילם 3 תמונות המתעדות את המקרה (באמת משקיען הבחור).

יצוין כי המדרכה הינה מדרכה רחבה ביותר והאופן שבו העמדתי את הרכב לא הפריע לאיש.
מאחר והפקח ___ , פקח חרוץ הוא, ואף תמונות - 3 צילם, ניתן לראות זאת בבירור.

בנסיבות האלה, לאור היותי תושב האיזור המשלם מיסי ארנונה גבוהים לעריה (ומממן חרדים מבלי ידיעתו), ולאור מחדלה של העריה להסדיר את מצוקת החניה באיזור, אבקש לבטל את הדוח שנרשם לי.

בהזדמנות זו, אבקש להעיר ולהסביר לפקח, יקיר השכונה, כי אנו תושבי השכונה, מעריכים את עבודתו, עבודת קודש,
אך טעמה, טעם לפגם היא, שעה שאנו חוזרים אל ביתינו, עייפים מתלאות היום, חפצים למצוא חניה ולהגיע אל משפחתנו, הזקוקה לנו כל כך (יה רייט).

ואגב, אם אתם שם ובכלל טורחים לקרוא (עיתונים בטח קוראים) את בקשת הביטול ועדיין לא זרקתם לפח -
כוס אמו החרדים, נשבר הזין, נמאס לממן להם ארנונה, נמאס לראות אותם מפגינים, אין בעיר הזאת חיים, מצצתם לנו את הדם - אתם הפקחים ואתם החרדים, אין עבודה (בשבת) אין שפה (הכל יידיש), קשה, קשה - כוס אמק יא מזדיינים בתחת.


בברכה:

פלוני אלמוני
טלפון... בלה בלה

מוזר אבל במשך שנים אני עוקב/לא עוקב אחרי טקסטים מהמטריקס, עליסה בארץ הפלאות, הקוסם מארץ עוץ ולאחרונה - הנסיך הקטן.
זה רק אני מדמיין או שגם אתם מוצאים שם טכסטים סאדומזוכיסטים?!
ואו, תיכף אני מקבל מסרים מהפלורוסנט... :)

החו"ל הזה מאוורר לי את הסנפירים ומשרה עלי תחושת ניתוק והתכנסות, חשבון נפש והארה.
המשפחה שמאחור, הבידיאסם, הקרירה, התככים, משחקי ההפרדה והשליטה, המזימות, הפרצופים החדשים, והמשפטים האמריקאים שמסתירים בתוכם כל כך הרבה מעט.



כחלק מ"פאקינג מעבדת המחשבות" (ס"מ נועם טור) אני חושב על פרישה מהבלוגינג.
הלבן על רקע השחור (וההיפך) עושה לי רע. החיוכים מעברו השני של המסך (שלא לומר הציקצוקים) לא עוברים.
הסאבית המיוחלת לא שם, לא קימת, לא קוראת ולא מעונינת
ממש כמו הכפית המפורסמת ההיא ("the spoon does not exist")

הדיילת מכבה את האור ומכסה אותך, למרות שהיא לא ממש איתך
לכו לישון, קישתה, אין שם אף אחד, הכל מכור, לא תמצאו אף אחת היום ששוה את החלום הנוסף שתחלמו.

הפרופיל שלך הצליח לסקרן אותי.
מעונין לפגוש אותך לאיזה הפוך, לפחות הפוך, ואם לא הפוך אז ארוך, חזק, או קצר כפול, או נס (לא יזיק לנו איזה נס) על חלב, או ונילה. הכי טוב ונילה...

הוא: "הלו בובה איזה שדיים יפות יא ואראדי"
היא: "שדיים יפים יא מפגר!"

זה קורע אותי לראות איך אני נגרר למאבקי השליטה האלה עם הבת הקטנה שלי.
אפשר לראותם כמאבקים חשובים ועקרוניים ואפשר פשוט לומר שהם קטנונים.
זה לא ישנה את העובדה שאני מרגיש איך לאט לאט נחרצים חריצים, נוצרות שריטות, מולדים פגמים אל אותה ילדה טהורה וזכה, שבוחנת גבולות וסופגת את חוסר הסבלנות שלנו, את הקשיחות, את העקשנות שמשתקפת בה כבבואה מתישה ובלתי מחמיאה. המבט הכועס שמשתקף אליך, המבט שרוצה פשוט להתעלם ולהעלים אותך, המבט שאתה מחפש בו את האהבה באותו רגע ולא מוצא בו כלום (שלא לדבר שלפעמים עוברת בך אותה תחושה בדיוק כלפיה).

איפה הימים של אהבה ללא תנאים, ללא גבולות, איפה החלומות על זאת שתקשיב לך, שתרצה ללמוד ממך, להתרפק עליך כל אימת שאתה תבחר בכך (ולא היא), שתראה בך את הדמות הסמכותית, האחת והיחידה.

עברו אותם ימים, עברו ולא ישובו,
אני נקרע

אם עוד פעם אני תופס את הכלים המלוכלכים והלא מסודרים בכיור אני לא יודע מה אני אעשה...!!!
בעצם אני יודע, אני אסתום את הפה ואוכל את הלב על כמה שאת לא סאבית.
אם הית סאבית... הכלים במטבח היו כלא היו, ואם הם היו, היתי יורד עליך עם אזיקון, פלנלית, משפצר אותך למשקוף בתנוחה מפוסקת, מכסה לך את העיניים, קורע מעליך את הבגדים, ומשאיר אותך ככה להתיבש ביחד עם הכלים.
אולי גם היתי מוסיף לך איזה אזניות מחוברות לראש עם מוזיקה מזוויעה, כזאת שאת לא אוהבת לשמוע
משהו מצמרר כזה...
שלא תשכחי שאת הכלים צריך לנקות, ואם לא לנקות אז לסדר, ואם לא לסדר אז לנקות אחריך יא בהמה... שהמטבח לא יראה כמו איזה בית זונות!!

מנהיג העולם החופשי אל בוראו בירושלים: "אלוהים הגן על משפחתי ועליי, סלח לי על חטאי ועזור לי להישמר מפני גאווה וייאוש, תן לי את החוכמה לעשות את מה שנכון וצודק ועשה אותי לכלי לביצוע רצונך".

אסוציאציה ראשונה - "כותב הנאומים, מתבקש בדחיפות לסוויטה, מחר מבקרים בכותל".
אסוציאציה שניה - "כולם מתפללים לאותו אלוהים, ובכל זאת טוחנים אחד לשני את התחת"
אסוציאציה שלישית - בסה"כ בשר ודם: אומר "הגן עלי", "על משפחתי", "סלח לי", "תן לי חוכמה"
אסוציאציה רביעית - לא יכול להיות שבשר ודם כותב דבר כזה מבלי לבקש בלונדינית שופעת חזה לצידו וזיונים לרוב.
אסוציאציה חמישית - ואללה - מסכים!