על הקצה

"טל מי סר, ואט יז דה וורד פור יס ?"
- "כן"

"אנד פורנו? "
- "סורי אי דונ'ט אנדרסטנד. פורנו איז פורנו..."
(מבוכה קלה) "נו נו נו, איי מין פור נו, פור נו..."

- "אה, יו סאי 'לא' פורנו, איי מין, 'לא' פור נו"

שבת המלכה, היא מלכה מעיקה.
מאז ומעולם, שבת היתה בשבילי חזרה למציאות, לעיתים כואבת, לעיתים מפנקת,
אבל תמיד תמיד, חזרה אל דבר שהוא יוצא דופן, שונה, מיעוט מכל ההויה המתרחשת בכל ימות השבוע.
מיעוט בלתי נשלט של כורח, שיעמום, חוסר דמיון, וריבוי של המון אדם המתרחש לממשה.
עוד מהצבא, חמשוש היה רק להקת החימום לקראת החלפת הדמיון במציאות ארצית ונפוצה.
לאן שלא תלך, תפגוש את ההמון, בבית הכנסת, בים, בפארקים הלאומיים, במסלולי מטיבי לכת, בגנים, במנגל, בבתי הקפה ואיפה לא. אין להמלט מאותה מלכה ארורה, וכל מי שמסביבך יזכיר לך שהיא שם.
כאן בירושלים, יש לא מעט, עבדים של שבת המלכה. לובשים שחורים, חוסמים צמתים, וגם פה ושם חוטפים מכות (כמה שיותר ככה טוב).
מה לא נאמר על השבת, שירים רבים נכתבו ומזמורים זומרו, וכל זאת להלל ולפלל את אותה אחת, שאדונה הנאיבי, רצה קצת להיות יצירתי וליצור לו איזה עם. עם שקם מן העפר, עם שהתחיל כעבד וקם על יוצרו.
קוד לבוש בעולם השיעבוד של שבת המלכה בירושלים (ובכלל) הוא ריטואל לא פחות קטן מכל קוד לבוש בידיאסמי שאי פעם בוים. מאות אלפי שועלים בסיביר הרחוקה לא חלמו מעולם שיעלו על כובעו של אברך, הררים אין סופיים של כותנה שלא פיללה מעולם ליום בו תהפוך לבגד של שבת.
בנוסף לכל המועקה, אם אתה לא יוצא עם חברים לאיזה ספורט אתגרי, מחכה לך בבית ספורט אתגרי לא פחות מאתגר... לתרגל משפחתיות במקום הכי פחות מתורגל (שהרי בימות השבוע אתה לא שם).
שבוע טוב ומוצלח,
ושהשבת הבאה תהיה לא פחות מוצלחת כמו השבוע הקרוב

נניח שיש לכם ג'אנק בבית שהתכוונתם לזרוק איזה פעם או פעמיים כי היה חסר ערך אבל בכל זאת שמרתם, כי מי יודע מתי יצטרכו אותו.
נניח שבוקר אחד, הג'אנק מתייצב בפתח הבית ומודיע לכם חגיגית שהוא עוזב לפח הזבל, ועוד בגלל שלא השתמשתם בו.
זה לא משנה שהוא חסר ערך, תפל ולא שימושי בעליל. תמיד תתעצבנו על זה שהוא אמר את המילה האחרונה (יען כי הוא שולט במצב).

ממש כך, הועזבתי מפורום סטית תקן בתפוז על רקע אי פעילות.
לא עוד הודעות בסגנון "בוקר טוב חברים שלי" (מ בכלל חבר שלך?), או "מישהו פעם העניש את הסאבית שלו?" (או משהו ברמה הזו)


באי באי ג'אנק.
ותודה שפינית לי מקום בחיים.

הדתיים למדו מזמן, לברך את החור של התחת בכל פעם שהם יוצאים מהשרותים, ולא משנה כמה תחת או כמה חור הוא.
הם צריכים אותו ובלעדיו הם די אומללים.
ואת, לא משנה כמה, לפעמים, את חור של תחת, באמת תחת, באמת חור,
אני מברך אותך, ולפעמים נדמה שאני תלוי בך בצורה די מחורבנת.

כתבתי תוכנות מחשב שרצות על מאות מליוני מחשבים בעולם, הן "סאביות" עושות בדיוק את מה שאומרים להן.
זה אולי אגו טריפ לא קטן, אבל היתי דווקא מעדיף להיות הוגה/ממציא של מנגנוני שליטה בהמונים...
למשל, המנגנון שמכניסים לו חמישה שקלים בעגלות בסופר, שחוזרים אליך רק אם מחזירים את העגלה למקום.
זה אגו טריפ לא קטן.
מאות מליוני אנשים ברחבי העולם (בארצות שבוחרות לממש את הטכניקה הסאדיסטית שלך) הולכים וחוזרים עם עגלות סופר
המון שמפחד, שמא המטבע ילקח (סוג של ענישה)... אם חס וחלילה לא יחזירו את העגלה.
מעבר לכך, מדי יום, אנשים מוכי פחד כשהם בדרך לסופר, מבועתים מהמחשבה שאין להם את המטבע המתאים.
הם נכנסים לסרטים, מפקידים תעודות, שוכחים תעודות, חוזרים לקחת אותן ומאחרים לכל מני מקומות בגלל זה.
יש כאלה שמרוב פחד, משיגים מחזיק מפתחות מיוחד שמעיק עליך בכיס כל היום, ואתה מת להעיף אותו, כי הוא נורא דוקר.
פה ושם יש כאלה עם כרטיסים פלסטיים, שחושבים שהם דפקו את השיטה, אבל עמוק בפנים
הם שומרים על הכרטיס ביראת כבוד המנציחה את ממציא המנגנון של חמשת השקלים הארורים...

בני היקר, זה אבא ז"ל.
קפצתי לבקר, סתם ככה בגלוב שלך, לאחר תקופה ארוכה שלא באתי בחלום.
לא יצא לי להגיד לך, אבל גם אני מצטער שעזבתי ככה, לפני חמש שנים, בהתראה יחסית קצרה. היתי יכול להמשיך עוד קצת (מי לא רוצה), אולי היתי הולך עם איזה חיוך קטן, ולא בתחושת מרמור והחמצה כל כך גדולה.

לפני הכל, רציתי להגיד לך, אבל ברצינות: אין לך מה לעשות?! לכתוב על כל כך הרבה דברים, לחשוף ככה הכל ?! תהיה רציני, תשקיע בילדים, במשפחה, בעבודה, תמצא חברים רציניים (אמיתיים) בעלי השפעה, תקשור קשרים (ולא במובן שאתה מפרש) תבקש שיציבו אותך בתפקיד בחול, תיסע לכמה שנים.
אני לא מבין מה אתה מוצא בכל ענינינים האלה של השליטה?!
זה יבוא לבד, עם הזמן, ואם לא, מה אתה צריך את זה בכלל?!
לא לימדתי אותך לא לבטוח באף אחד? מה אתה כותב את כל הדברים האלה?!
יש אנשים רעים בכל מקום ולא משנה אם אתה כותב ציזבטים או אמת, בסוף זה ישמש נגדך. האשה אולי תראה, ובכלל אין לדעת.

בקשר לשליטה, שאתה כל כך מדבר עליה.
תעשה לי טובה, אל תהיה כל כך קשה עם עצמך.
תראה אותי, רציתי לשלוט באמא, רציתי לשלוט בגורלי, רציתי להיות אדם מוערך, מכובד, רדפתי אחרי הכבוד והוא ברח.
תבדיל בין מה שחשוב ומה שלא, ואם אתה בכל זאת רוצה כל כך להשיג משהו, דע שאתה צריך לבחור לך דברים יותר רציניים מהבלוב הזה.

אתה בקשר עם אמא? (ימח שמה) אולי תדבר איתה יותר, תתרכך קצת, תסלח לה.

אתה בטח יודע מה אתה עושה. לא תמיד הבנתי מה עומד מאחורי הדברים שאתה עושה, אבל בסוף נראה שהדברים הסתדרו לך, ואתה בכל זאת שולט בענינים.

אולי בכל זאת תמחק כמה דברים שכתבת? יש דברים לא יפים, באמת! זה לא מכובד.
לפחות תמחק דברים ישנים, ככה שלא יוכלו ללמוד עליך יותר מידי.

אל תשתה קר, אל תאכל בחוץ, תלבש חם ותקפיד לשים כובע בשמש, זה מאד מסוכן (אולי פעם אחת תקשיב לי בכל זאת?).

טוב חביבי, רק עברתי פה ואני בדרך לסידורים אחרים,
היתי רוצה לבוא יותר בחלומות שלך, לספר לך סיפורים, דווקא יש לי הרבה לאחרונה.


אני מאד מתגעגע, נשיקות, באהבה
אבא שלך

הי את,
כן כן, את שקוראת את הבלוג
אני צריך שתעשי לי איזו מחווה קטנה
רוצי לחדר, תביאי גאג וכיסוי עינים
עכשיו תלבישי את הגאג - יופי
עכשיו שימי כיסוי עיניים
יופי, עכשיו אפשר להמשיך לקרוא

בעוד אני אצל המתקין במוטורולה, את מתקשרת וישר צורחת "איפה אתה" לתוך הספיקר.
אני בעדינות מנסה לתרץ, להרגיע ולומר שאבוא עוד מעט ושתתאפקי קצת עם הילדים.

בסוף השיחה, אומר לי המתקין - "כל הכבוד שאתה עושה חשבון לאשתך"
דוגרי - כדום בהדחקה, נעלבתי!

ממש נהנתי לקרוא את הפרופיל שלך (שמכיל בערך כלום).
את מסתירה משהו בפרופיל? אולי במקרה איזה אף נישרי?!

מחשבי היקר: אני נשבע לך שאם עוד פעם אחת אתה נתקע, תאלץ לחטוף מדיקל פטיש...