על הקצה

אם יש משהו טוב אחד במילואים, זו זקפת הברזל שאתה מחזיק כדרך קבע בכל צעד ושעל בשבילים המאובקים של הארץ.
אני לא מסוגל להסביר את זה, אבל האוויר, המרחבים, האוכל הפשוט, האיזורים הנרחבים, המדים, השפצורים, החבלים, האזיקונים, נעלי העור, המקצוענות, החשאיות, הכוחנות - עושים לי את זה, ובגדול, גדול קשה וכואב קשיח ועצבני.
תנו לי גבעה המשקיפה אל הנוף ועליה עץ אליו את כרוכה - זה כל מה שביקשתי.
למה "זה" כל כך קשה!?