טיפחתי חרמנות בריאה אחרי קצת יותר משבוע בחול שלא ראיתי אותך
בשיחת הטלפון בנינו פתחתי בדברי זימה, תיארתי לך כמה אני חרמן ואיך שבא לי לפרק לך את הצורה כשאחזור
אבל את הערת שדיבורים כמו "לפרק לך את הצורה" לא עושים לך את זה, ושמצידך לעשות נעים בגב זה משהו שבהחלט היית מעדיפה.
תיכף דמיינתי אותך מתחככת בי, גומרת, מסתובבת והולכת לישון, כי מחר יום עבודה.
בעודי מדבר בטלפון, התקבצו מסביבי המון צוציקים מקומיים ושרו "לך כבר הביתה, פיפי ולישון" בשפת אימם, אבל גירשתי אותם
בשבילי "לפרק לך את הצורה" הוא רק האנדרסטייטמנט של מה שהיתי עושה לך
והוא פוגש אותך במינימום הדרוש לי כדי לשמור על השפיות ביחסים הוונילים האלה.
זה לא סוד שכשאדם רעב, הוא חושב כמו חיה, ואני לא מתבייש בחייתיות שלי, במיניות הבוטה שלי ובתאווה הבוערת שלי אלייך.
אם זה היה תלוי רק בי (ובעוד כמה דברים) הייתי בא כמו (וי)קינג הביתה לאנוס ולבעול אותך בפראות
להעיף לך סטירה, לקשור לך את הידיים, להעלות אותך על צלב, להצליף ולהשאיר סימנים שכולם יראו
להוסיף מצבטים, אלקטרודות, פלאגים ועוד שפע אביזרים מהמרתפים האפלים של האינקביזיציה,
ואחר כך לאכול לך את הכוס, עד שתתחנני כבר לגמור.
הברוטאליות הזו רק מבטאת את כמה שאני רוצה בך. בשבילי זה טבעי, אבל משום מה אני אמור להתבייש בזה.
מצד שני, לעשות לך נעים בגב יחסוך לי את הטרחנות שלך.
סבבה, אני חושב שאני אלך על לעשות נעים בגב.
לפני 12 שנים. 13 בפברואר 2012 בשעה 2:32
