סיפורים מהמקלדת

יוצאים מדיווה, עולים על האופנוע, וביציאה מהאזור תעשייה,
כבר מרחוק אני רואה ניידת משטרה עם גשר אורות כבוי במארב קלאסי של יום שישי,
אני עומד ברמזור, הם אחרי הרמזור ואיינג'ל מאחורה ואין לי מושג על מה היא חושבת במוחה הפייתי.
אולי על איזה מוזר זה שהאור של הכוכבים הוא דווקא לבן, וזה היה נחמד אם היה להם אולי צבע אחר לפעמים, לא כל יום כמובן,
אבל נגיד בימים מיוחדים, כמו בזמן שיש ירח מלא, אז זה נחמד אם הוא היה בורוד...לא..ורוד זה קיטש...אולי סגול.
איינג'ל הייתה מאד יפה היום. היא הייתה מאד יפה בחזיית סטרפלס עם סיגרייה נעוצה מקדימה למקרה שמישהו
נתקע בלי. היא הייתה גם מאד יפה כשהייתה ערומה על המיטה עם הסדינים הלבנים.

אבל זאת איינג'ל. אני ברמזור, יד על הגז וחושב על משהו אחר. על זה ששוטרים לא אוהבים אופנועים. שוטרים לא אוהבים אופנועים כשמאחורה יש בחורה בערב יום שישי. שוטרים לא אוהבים אופנועי 1000 סמ"ק עם בחורה בשישי באזור התעשייה של פתח תיקווה ב-4 בבוקר. הם יודעים שהם הולכים לעצור אותי, אני יודע שהם הולכים לעצור אותי, כולם יודעים. רק לא איינג'ל.
המצב התעבורתי שלי הוא פחות או יותר כזה:
הרישיון נהיגה לא בתוקף (עוד לא הגיע הביתה הביומטרי החדש)
הטסט לא בתוקף.
הביטוח בבית.
וזה בלי לדבר על ...
והנה אור ירוק, משחרר גז בעדינות, והנה בא הנצנוץ של הפנס, והנה אני עוצר בצד.
איינג'ל פשוט מתיישבת בצד, חושבת אולי על זה שזה מוזר שזקנים הם קצת כמו תינוקות, חמודים כאלה עם קמטים. וממני מבקשים רשיונות.
עכשיו גבירותי ורבותי, ממש פה באזה"ת פתח תיקווה, מופע הסטנדאפ המקומי: איך זה מרגיש לצאת ממועדון SM ולהיות מאושם
דווקא בטסט לא בתוקף?
אני אחסוך את שיח העמדת הפנים המשותפת הזו (מבוגר עם כובע נוזף במבוגר בלי כובע). אבל היי, אני מקצועי, יודע את העבודה. רק
אגיד שאת סופה של הסאגה, כלומר את אותו רגע קסום שהעץ כבר בעצמו רוצה ליפול, אבל נדרש עוד מאמץ
ממוקד אחרון. סגרתי בקול שקט של מבוגר אחראי, עם משפט שהוא בדיחת השנה:
"חברים, בחייכם, תנו לי לההחזיר את הילדה הביתה".