סיפורים מהמקלדת

3 בבוקר. אני שם את הדרקון הירוק על כביש 1. ממריאים.
עת השתחררתי ......
אבל אני דווקא מזמזם בקסדה את
I'm just a crosshair
I'm just a shot away from you


חללית האנטרפרייז הזאת. צוללת הפלורסנט. אנשים בחליפות שחורות ומכשירי קשר מסמנים לי שלום. מחבקים אותי.
לוקחים אספרסו של בוקר ויוצאים החוצה לעשן. "הוא ביקש ממני לתדרך אותך בכל זאת". אני משיב בציחקוק עגמומי - "תדרך".
"עזוב, זה מטומטם, אתה יודע הכל, פשוט תיכנס דרך המעבר הכי שמאלי, זה הכל"
חדרון קטן, צעירונת ללא שינה נותנת לי את האישור. "בתפקיד".

לקראת 4 אני רואה אותה בתור. עייפה, חסרת חדווה. לא ממש מבולבלת, לא ממש נחושה.
אני נכנס לתור. היא מופתעת רק לרגע, נוגעת עם האגרוף שלה בכתף שלי, "אתה רע, רע, רע".
"באמת חשבת שאני לא אבוא"?..."ידעתי שתבוא".
אני זורק את ה "אני לא רגיל לראות אותך עם....." , אבל זה לא באמת מצחיק אף
אחד משנינו.

למטה שותים קפה (הוא) תה?! (היא). מסתכלים בזריחה. המצב רוח שלה משתנה קצת
לטובה. פתאום אנחנו קצת חברים קרובים, במין אינטימיות של מנהגי אבל. הרבה שתיקה,
הרבה חסכון באנרגיה, מחוות איטיות, כבדות. לפעמים גם מצחקקים קצת.
ושוב שותקים.

היא רואה משקפי ריי-באן ורוצה שאני אמדוד. אין שום משקפי שמש שאי פעם התאימו לי ממש,
אבל היא חושבת שזה יפה, ומנסה עלי עוד זוג. זה נעים לי כי יש בזה משהו קצת נורמאלי. גם לה זה נעים אני חושב.
מודדים משקפיים. מודדים אחד את השני, אחד לשני.

אני יכול להיכנס עוד יותר פנימה. עד לדלת , עד למושב, אבל זה מיותר. היא רוצה שאני אסתובב ואלך קודם.
אני רוצה שהיא תסתובב ותלך קודם.

היא נכנסת. הולכת כמה צעדים ונעצרת שבו מול רווח בין הויטרינות.
עמוד מתכתי כסוף מפריד ביננו. מחזיקים ידיים, מבט בעיניים, אל הריצפה, ושוב בעיניים. הידיים
שלה קצת מזיעות.

היא נכנסת לשרוול.
מבט אחרון על התחת שלה. על השיער.
"היא לא תסתובב".
היא לא מסתובבת. ואז נעלמת.


אני מגיע הביתה. איינג'ל ישנה. מקופלת כמו עובר, עם תחתונים צבעוניים מקושקשים. היא לא הדליקה את המזגן, היא נוצצת מזיעה.
אני מנשק אותה בכפות הרגליים, בכתף, בבטן, בירכיים, בצוואר, בלחי, על השפתיים. היא רבע מתעוררת , עיניים עצומות, שולחת אלי זרועות,
כורכת רגליים סביבי,מתנחשת עלי, מקרבת את הפה. אני מנשק אותה בלחי ,בצוואר, בעצם הקולר, בשקע הצוואר,
אני אוחז את ראשה בשתיי ידיים ומחפש את העיניים שלה, ושוב את הפה, ואז שוב את העיניים, ושוב את
הפה ושוב את העיניים.