הפעם הראשונה שראיתי אותה....
ג'ינג'ית. היא לא הייתה כוסית, היא הייתה פשוט יפיפיה.
ההליכה שלה, כמו ילדה יפנית עם רגליים דפוקות. צעדים קטנטנים, גוררת רגליים.
אותם דברים שאתה תופס באופן ראשוני, הם לא בהכרח מטעים. אבל הם טובעים בשיח הראשוני, המבולבל.
לא, אבל עוד לא דיברנו.
אני זוכר שראיתי אותה ואמרתי לעצמי שאותה אשאיר לאחרים.
למה?
בגלל שאז עוד לא אמרה כלום, לא דיברה. מה יכולתי לדעת עליה?
כן, יפיפיה.
אבל, אני זוכר שהייתי אומר בתקופה ההיא לחברים, ביחס לנשים יפות:
כן, אבל מה עוד זה עושה.
מה עוד זה עושה, חוץ מלהיות יפה.
מה היה מצבי אז?
אצלנו בעבודה, בדומה לצבא, היו מגיעים כל כמה זמן קורסים חדשים.
המידע המודיעיני היה מצויין. כל קורס חדש הייתה עוברת השמועה מהר מאד.
מי ? כמה? חזה, תחת.
ואז היה מתחיל מין בוקינג כזה. היו עטים על היפיפיות מכל עבר. היה לך בערך שבוע לעשות משהו, אחרת העניין כבר היה אבוד, והייתה מקבל "מידע" שמישהו כבר הקדים אותך.
דנה לא הייתה חלק מהבוקינג הזה.
והסיבה שלי, הייתה כניראה גם הסיבה של אחרים.
היא לא דיברה הרבה. אי אפשר היה לפתוח איתה בשיחה פשוטה.
היה תמיד ניראה שהיא באמצע משחק שח עם עצמה.
במילים אחרות, זו לא בחורה שאתה בא אליה ואומר : אז איך? את אוהבת את המקום הזה?
אז דנה נישארה לבד.
ומי היו הציידים הטיבעיים שלה?
מעטים, דווקא חדי העין. כי מה שהיה הולך שם היה התחת-ציצים-ראשון לציון המקובל.
אבל לא טעיתי.
מי שהתחיל איתה ראשון היה מבין הציידים הטיבעיים:
פרוקופסקי.
ילד יפה, חרב, נואש, שראה בה מן הסתם את מה שאני ראיתי, מלאכית שמיימית,
אסתר לפני המלוכה, הצלה, במילים פשוטות, אהבה.
פרוקופסקי הסתבך במשך חייו לא מעט בגלל אותה תאווה ל"נשים קטנות", בין אם אלו בנות 16, ובין אם אלה אותן פיות קטנות-גדולות. פרוקופסקי לא חיפש אישה
להיות איתה, לא חיפש מישהי מתאימה, , פרוקו חיפש את האהבה.
ואותה הוא תמיד מצא בעיניים, בעיניים ממש, של הקטנטנות-חמודות-מלאכיות האלה.
אבל היה שם עוד אחד.
עם שם כזה, שחושף את התקוות הגדולות שתלו בו ההורים, יועד היה סוג של אריסטוקרט.
איזה אריסטוקרט?
דמו לעצמכם את את נרקיס מביט על עצמו.
לא, הוא לא היה יפה . אוי ואבוי כמה שלא. אבל הוא עדיין היה נרקיס.
ולא היה לו סיכוי.
פעם הוא יצא עם איזושהי דוגמנית. לא מפורסמת מאד, אבל עשתה הרבה קטלוגים
גדולים לחברות מאד לא קטנות.
והוא, יש לו סגנון מיוחד.
יועד, הכין סלסלה (כן, ממש סלסלה) עם מפה משובצת (כן, משובצת ממש), עם לחם וגבינות ויין, ולקח אותה לאיזה בהרי ירושלים.
אחרי זה, אני יושב איתה, בבית קפה .היא מספרת לי שהוא הזמין אותה
לנהר או לנחל, והיה ממש נחמד רק שהיא לא התכוונה....
יודע , יועד. אני מצטער.
אז דנה נישארה לבד.
פרק ב', בהמשך.
לפני 19 שנים. 12 ביוני 2005 בשעה 23:34
