ממלכת האש

בשלב הזה הארועים השמחים לא משאירים עדיין חותם עמוק כמו הארועים הכואבים - וגם אז יש פחות דחף לכתוב.
אבל זאת התחלה טובה - לכתוב מה משמח אותי.

אז יש לי המון על מה להגיד תודה.
בעיקר לחברים שלי.
ולכל מי שיצא איתי ונפגש איתי ב7 הימים האחרונים.
מסתבר שזה היה לי ממש קל למצא מה לעשות כל יום.
זה התחיל ברביעי בערב עם סושי עם חברים מהלימודים,
המשיך בחמישי בצהריים עם חברה על הטיילת בחיפה,
ואז בית קפה בערב עם חברה אחרת ושם במיקרה פגשתי חבר שלא ראיתי מזמן.
בשישי חברים.
בשבת החבר הנעלם - מיום חמישי - כרגיל השיחה זרמה עד 4 בבוקר.
בראשון חברות - אחרות מאלה שהיו עד כה.
בשני - סקס - בכל זאת צריך לשחרר קיטור ושוב לא קשור לאף אחד מהקודמים.
בשלישי - אין כמו מסיבות בבוסתן הכרמל עם חברות.
ברביעי - מחר - עוד ערב בנות.

והמסקנה מכל זה - לקח לי שנתיים - חזרתי לעצמי, גיליתי את עצמי, שיניתי את עצמי והיד עוד נטויה 😄

תודה לכל החברים שלי.
אני יודעת ש"אין על מה" - אבל יש:
כי אתם שם, כי כיף איתכם, כי אני לומדת מכם, כי אני אוהבת אותכם וכי אתם אוהבים אותי בחזרה.
וגם תודה על זה ששרדתם את הקריז שאני חוטפת בתחילת כמעט כל היכרות.

וגם מסתבר שיש לי הרבה חברות ועוד הרבה שלא הספקתי לפגוש -
חידוש מרענן.
היה שווה ללכת ללמוד ביולוגיה :).