ממלכת האש

תמיד התחברתי לשיר הזה.
מהפעם הראשונה ששמעתי אותו.
זה רחוק מהטעם שלי במוזיקה למרות שאני אוהבת הרבה מהשירים שלה.
לשיר הזה פשוט התחברתי.

I hate the world today
You’re so good to me, I know
But I can change
Tried to tell you
But you look at me like maybe I’m an angel underneath
In a sentence sweet

Yesterday I cried
Most have been to see the softer side
I can understand how you’d bee so confused
I don’t envie you
I’m a little bit of everything
All roled into one

I’m a bitch I’m a lover
I’m a child I’m a mother
I’m a sinner I’m a sant
I do not feel ashamed
I’m your hell I’m your dream
I’m nothin’ in between
You know, you wouldn’t want it any other way

So take me as I am
This may meen, you’ll have to be a stronger man
Jused to shooter, when I start to make you nervous
And I’m going to extreem’s
Tomorrow I will change and today won’t meen a thing

I’m a bitch I’m a lover
I’m a child I’m a mother
I’m a sinner I’m a sant
I do not feel ashamed
I’m your hell I’m your dream
I’m nothin’ in between
You know, you wouldn’t want it any other way

Just when you think
You got me
Figger out the seasons all ready changin’
I think it’s cool, you do what you do
And don’t try to sing this

I’m a bitch I’m a lover
I’m a child I’m a mother
I’m a sinner I’m a sant
I do not feel ashamed
I’m your hell I’m your dream
I’m nothin’ in between
You know, you wouldn’t want it any other way

I’m a bitch, I’m tease
I'm a goddess on my knees
When you're hurt
When you suffer
I'm your angel undercover
I've been numb
I'm revived
Can't say I'm not alive
You know I wouldn't want it ANY other way

היום אני יודעת שזה פשוט מאפיין אותי בכל כך הרבה מובנים.
היום אני גם יודעת שאני הכי אוהבת את הבית האחרון-

You know *I* wouldn't want it ANY other way

http://www.youtube.com/watch?v=unBACOHFXes

היא בטח לא אחת הזמרות האהודות ביותר פה -
אבל אני מזדהה היום על כל מילה של השיר (נכון, לא מסובך ובכל זאת).

I think I did it again.
I made you believe
We're more than just friends.
Oh, baby;
It might seem like a crush,
But it doesn't mean
That I'm serious.
'Cause to lose all my senses...
That is just so typically me.
Oh, baby; baby.

Oops!
... I did it again.
I played with your heart.
Got lost in the game.
Oh, baby; baby.
Oops!
... You think I'm in love.
That I'm sent from above...
I'm not that innocent.

You see my problem is this:
I'm dreaming away;
Wishing that heroes, they truly exist.
I cry watching the days.
Can't you see I'm a fool
In so many ways?

הייתי כבר פה. והייתי גם בצד השני.
הייתי חושבת שעם הגיל אני אקבל יותר שכל ואפסיק להגיע למצבים הללו.
אבל כנראה שלא. לפחות עוד לא.

I'm not that innocent.

[english]

באתי לכתוב שאחת התוכנות החזקות ביותר שלי היא גם אחת החולשות שלי.
אני אוהבת ואני נותנת מעצמי ויכולת הנתינה שלי עצומה.
אני אוהבת את התכונה הזאת שלי.
אבל היא גם זו שגורמת לאנשים לקחת אותי אולי כמובן מאליו,
ואולי לא להתלהב ולהעריך מספיק.
במיוחד ביחסים עם גברים זה פוגע.
אני לא רוצה לבנות חומות.
לא רוצה להפסיק לאהוב ולתת.
אני אוהבת את התכונה הזאת בי.
אבל לפעמים אני רוצה להיות יותר מלכותית,
להיות יותר אנוכית, יותר נוקשה ופחות סלחנית.
זה מה שבאתי לכתוב,
הנחתי שעם הכתיבה יבוא הפתרון לדילמה.

אבל הוא הגיע קודם יותר-
בצורה של שיחת טלפון מידיד שלרוב לא שומר על קשר עם בחורות,
מחוסר עיניין או חוסר טעם. ואני מניחה שאיתו - דווקא התכונה הזאת שלי היא שתפסה אותו.
ואז הפתרון קיבל חיזוק כשחברה שנשארת לישון אצלי
באה ואמרה שזה ממש הציל אותה היום,
לא המיטה אלא לדעת שפה אצלי היא יכולה לנוח,
ולקבל חיבוק ואהבה.
זה הזכיר לי למה אני אוהבת את התוכנה הזאת שלי,
ולמה אני רוצה לשמור אותה.

בשלב הזה הארועים השמחים לא משאירים עדיין חותם עמוק כמו הארועים הכואבים - וגם אז יש פחות דחף לכתוב.
אבל זאת התחלה טובה - לכתוב מה משמח אותי.

אז יש לי המון על מה להגיד תודה.
בעיקר לחברים שלי.
ולכל מי שיצא איתי ונפגש איתי ב7 הימים האחרונים.
מסתבר שזה היה לי ממש קל למצא מה לעשות כל יום.
זה התחיל ברביעי בערב עם סושי עם חברים מהלימודים,
המשיך בחמישי בצהריים עם חברה על הטיילת בחיפה,
ואז בית קפה בערב עם חברה אחרת ושם במיקרה פגשתי חבר שלא ראיתי מזמן.
בשישי חברים.
בשבת החבר הנעלם - מיום חמישי - כרגיל השיחה זרמה עד 4 בבוקר.
בראשון חברות - אחרות מאלה שהיו עד כה.
בשני - סקס - בכל זאת צריך לשחרר קיטור ושוב לא קשור לאף אחד מהקודמים.
בשלישי - אין כמו מסיבות בבוסתן הכרמל עם חברות.
ברביעי - מחר - עוד ערב בנות.

והמסקנה מכל זה - לקח לי שנתיים - חזרתי לעצמי, גיליתי את עצמי, שיניתי את עצמי והיד עוד נטויה 😄

תודה לכל החברים שלי.
אני יודעת ש"אין על מה" - אבל יש:
כי אתם שם, כי כיף איתכם, כי אני לומדת מכם, כי אני אוהבת אותכם וכי אתם אוהבים אותי בחזרה.
וגם תודה על זה ששרדתם את הקריז שאני חוטפת בתחילת כמעט כל היכרות.

וגם מסתבר שיש לי הרבה חברות ועוד הרבה שלא הספקתי לפגוש -
חידוש מרענן.
היה שווה ללכת ללמוד ביולוגיה :).

אני כותבת רק על דברים פסימיים פה.
פעם הבאה יהיה פוסט שמח.
:)

הלוואי שיכולתי לבקש ממי שרק הכיר אותי לזכור מה היה בהתחלה
ולתת לי זמן לחזור לעצמי. אבל זה קצת לא מקובל להגיד
"בשבועיים הבאים אני הולכת לחטוף קריזות על ימין ועל שמאל,
להתנהג בצורה מבולבלת ולא מובנת, להתפרץ, לכעוס, לאהוב יותר מדי,
לבכות ולשנות את דעתי כל שתי שניות - אח"כ אני בטח ארגע אבין
כבר מה קרה ואז אני אחזור למי שראית בהתחלה,
למי שהרגשת בשיחות או בפגישה הראשונה ואז רק אם תשרוד את הקריז
תזכה להכיר אותי. ואני נהדרת ונפלאה, אבל מפחדת פחד מוות מקשר".

הלוואי שיכולתי להסביר שכנראה מה שהיה בפגישה לא היה קשור אליך.
איך לא קשור? הרי היית שם. נכון, אבל בהחלט לא קשור.
כן, מטופש, אבל כל פעם הפחד הזה משתלט עלי מחדש.
ואז אני לא פנויה לראות אותך - לא פנויה לראות אותך ולא פנויה להכיר.
אני רק מתעסקת איתו - עם הפחד הזה.
ולא רק איתו, עם קולות מהעבר - קולות שדורשים לשחזר את תחושת הדחיה
והנטישה רק כדי ללבות את התחושה הזאת, במקום לראות עד כמה אוהבים אותי.
אז בתוך כל זה אני בכלל לא רואה אותך.
אני בסרט שלי ובכלל לא שם איתך.
רק חבל שאני מבינה את זה רק אח"כ.
חבל שהבנתי את זה רק עכשיו.
אם הייתי יכולה הייתי מחזירה את המצב אחורה ואמרת לך שאני כנראה יודעת מה לא הסתדר.
כי אני פחדתי. לא יכולת לראות אותי אלא רק את הפחד.
והלוואי שאפשר היה להפגש עוד פעם.
לא כי אני חושבת שאנחנו מתאימים ואני רוצה אותך
אלא כי אני לא מכירה אותך בכלל ואני אשמח להכיר.

הייתי חייבת לכתוב את תמליל השיחה הזאת.
לעצמי - אם מישהו יסתכל כאן, בבקשה אל תגיבו.

אמא: החברה הזאת שלך, שהופיעה בטלויזיה, יש לה חבר?
אני: לא
אמא: היא יפה כזאת עם המון בטחון עצמי.
אני: נכון שבטחון עצמי זה יפה? תכלס, זה הכי יפה.
אמא: נכון, ולך יש?
אני: ככה ככה.
אמא: למה לא? את צריכה שיהיה. למה זרקת את חיים? הוא היה הכי טוב בשבילך- אהב אותך, היה אינטלגנטי, חכם, הלך להצגות.
אני: אמא, מה חיים קשור? מה זה בטחון עצמי?
אמא: זה כשאוהבים אותך. הנה היו לך חברים הם אהבו אותך ואת רק זרקת אותם. ובכלל חיים היה הכי טוב.
אני: נראה לי שבטחון עצמי זה כשאתה אוהב את עצמך. איך חיים קשור לעיניין? איך מקבלים בטחון עצמי?
אמא: כשחברים שלך אוהבים אותך. כשיש לך חבר. בטח חיים קשור הוא היה הכי טוב ואת טיפשה כי זרקת אותו. את מי תמצאי עכשיו?
אני: נראה לי שזה עוזר כשאנשים שאמורים לתמוך בך מאמינים בך ולא כל הזמן מוצאים בך פגמים.
אמא: נו אז מה את רוצה? חיים אהב אותך, וגם יוסי ודני וגם אותם זרקת. ולמה לא מצאת עדיין אף אחד?
אני: כן אמא, כל החברים שלי אוהבים אותי ומאמינים בי, אולי גם את תנסי את זה.
אמא: שוב את מאשימה. היית יכולה להיות כבר נשואה לחיים והיו לך ילדים והיית מאושרת.
אני: אבל אמא, היה לי רע עם חיים, לא הייתי מאושרת ועכשיו טוב לי.
אמא: אבל איך יכול להיות לך טוב? את לבד. זה לא יכול להיות. למה את פוסלת את כולם? מה רע בהם? מה הם בני 60? 70? מה רע לך?
אני: טוב אז עכשיו אם הוא מתחת לגיל 60 הוא מספיק טוב? זה הקריטריון היחיד? תודה שמכרת אותי כ"כ בזול. שנחזור לביטחון העצמי?
אמא: אבל חיים טוב לך, הוא היה הולך להצגות והיית כבר נשואה.
אני: אמא אני מדברת על א ואת מדברת על ב. זה לא הולך. וחיים היה לפני 9 שנים, מאז היה לי חבר במשך 5 שנים. מה הוא קשור עכשיו?
אמא: וגם אותו זרקת, למה? וחיים היה הכי טוב.

--------------------------------------
היום אני לוקחת את זה בהומור 😄
לפני שנה שיחה כזאת עוד היתה גורמת לי לבכות.
מדהים שהיא עדיין לא מאמינה בי,
עוד יותר מדהים שהיא לא רואה את זה בכלל.
אבל אני הכי אוהבת אותה בעולם.
היא אולי לא האמא הכי הגיונית, אבל היא האמא הכי שלי :).

אני משתגעת.
יש יותר מדי דברים לעשות ומעט מדי זמן.
מה שגורם לי לבזבז עוד יותר זמן כי לא בא לי להתחיל לעבוד.
כי זה פשוט בלתי אפשרי.
ואז אני רוצה להרוס.
פשוט לצרוח, לבכות, להרביץ, להוציא את כל התסכול שלי.
I feel like destroying something innocent 

לא יכולה היום להכיל את עצמי,
לא יכולה היום ללמד אותך להכיל אותי לאט ובזהירות,
לא יכולה היום להעלים את הפחד שלך,
לא יכולה היום להיות חזקה,
לא יכולה היום וגם לא רוצה.

--------------------------------------------------------
נ.ב -
נראה שהתגברתי על פחד הכתיבה.
רציתי וכתבתי.
😄

הסתכלתי על תמונת הפרופיל שלי והבנתי שאני כבר לא מתחברת אליה.
נראה שכשהלכתי לחפש את עצמי, מצאתי הרבה דברים חדשים וטובים,
אבל גם איבדתי משהו שהיה לי מאוד חשוב.
אני משאירה את התמונה לפחות עד שאחזור להתחבר אליה שוב.

כשסירבת איבדתי אותך,
אבל מצאתי את עצמי.
תודה.

מוקדש לאלעד, דניאל ואביתר.