לפני 17 שנים. 2 ביולי 2007 בשעה 10:26
הפוסט הזה הופיע פעמיים אז
כנראה
שזה
נכון
la mia passione
את כל חיי ביליתי במסכה של ונילית. בחרתי בקפידה שולטים שלא יודעים שהם כאלו. בשלה לתת לדברים את השמות הנכונים... ולפצוח במסע....לפני 17 שנים. 2 ביולי 2007 בשעה 10:25
מגנן
נגד השדים האלו.
אפילו הוא לא הצליח לגמור את העבודה בסיבוב אחד...
התקלה קצת יותר חמורה ממה שנראה בהתחלה...
לא יאמן.
והאיש של הגקוזי שניסה לשכנע אותי שיש איזה ברז נסתר...
ואיך זה יכול להיות שרק אצלי אין?????
באמת צריכה גירוש שדים.דחוף.
לפני 17 שנים. 2 ביולי 2007 בשעה 10:25
מגנן
נגד השדים האלו.
אפילו הוא לא הצליח לגמור את העבודה בסיבוב אחד...
התקלה קצת יותר חמורה ממה שנראה בהתחלה...
לא יאמן.
והאיש של הגקוזי שניסה לשכנע אותי שיש איזה ברז נסתר...
ואיך זה יכול להיות שרק אצלי אין?????
באמת צריכה גירוש שדים.דחוף.
לפני 17 שנים. 2 ביולי 2007 בשעה 6:16
הבוקר אני בעד
גירוש שדים
ועיניים רעות
ושאר מרעין בישין.
ככה.
הגיעה הזמן.
ואי לכך ובהתאם לזאת, ובתור פתיח, הזמנתי את הגנן לסדר את מערכת ההשקייה.
לפני 17 שנים. 1 ביולי 2007 בשעה 15:53
איתך אני לא משחררת.
אני שם, מכילה
ואיכשהו
לא מוכלת.
אתה יודע... הכל...
אני ספר פתוח.
אבל לא מוכלת
אין מקום כזה - אצלך.
ואני שמה
משומה
יש לי שם
כל כך הרבה מקום
להיות אני.
זך כזה
ומזוכך.
לפני 17 שנים. 1 ביולי 2007 בשעה 4:16
להסתכל לפחד הכי גדול שלי בעיניים
ולדעת
ברגעים השפויים שלי
שאפשר לנצח.
לפני 17 שנים. 30 ביוני 2007 בשעה 12:40
שני צעדים קדימה ואחד אחור...
עולה יורד...
שלווה... סערה...
לפני 17 שנים. 29 ביוני 2007 בשעה 16:09
שידאגו לי
ויעטפו אותי
ויסדרו בשבילי כל מני דברים
לשקוע בתוך חיבוקון...
האמת שרוצה בדיוק במקום שקמתי בו הבוקר...
בתוך החיבוק הדובי שלך
ככה עם רגל אחת עלי
ויד אחת
וחצי גוף גם
ולא רציתי לזוז בכלל.
ככה שכבתי שם עטופה
ומוגנת
ואהובה.
לפני 17 שנים. 29 ביוני 2007 בשעה 15:57
שפתאום מרגישה שלא במקום הנכון
שלא במקום שרוצה להיות
ושהראש שלי כל הזמן במקום אחר.
כאילו בשני מקומות בבת אחת...
כלואה...
לפני 17 שנים. 22 ביוני 2007 בשעה 16:02
שתלתי הבוקר פרחים פה בכניסה.
לתת לה קצת צורה.
ואולי גם איזה מחווה של רצון טוב
לטיהור האוירה.
וכשמקשיבה לי מבפנים אז שומעת שבעצם אני מחכה לשמוע איזה גידוף
ואפילו לא מדמיינת שתגיע איזה מילה טובה...