la mia passione

מודה ככה בשקט שיש לי קצת ציפיות

וקצת חששות

וקצת תקוות

וטיפונת של חוסר סבלנות..

הלכתי להסתכל בדשא בתקווה ללמוד קצת סבלנות.

אינסופית.

כותבת.

הערות.

ויכוחים.

הכל הכל הכל זז קדימה.

נובט.

לאט לאט.

כמו הדשא.

מאיים להטביע אותי.

בוכה

בוכה

בוכה

ולא יודעת בדיוק למה כל כך בוכה.

חושבת, שאתה בעצם רק תרוץ.

בעצם.

את החיבוק שלך

ואתה לא פה היום

ואני מטפסת לי על הקירות

מטופשת

שיצאה מכלל שליטה

כולל משטרה ועורכי דין...

והוכיחה כמה קשה לדבר...

ואני איפושהו בפנים רוצה שמישהו יבוא ויפתור,

וכרגיל כנראה

שאני כמו אני

אצטרך לטבול את הידיים שלי בעיסה הצחונה הזו

ולפתור את הבעיות

לעצמי.

עובדת

ועובדת עוד קצת...

ויש עוד...

המתוק שלי אירגן לי שני בגדי ים חדשים

מקסימים.

כן כן

הוא הסתכל על הבגד ים השלם שלי והודיע שזה ממש ממש לא בשבילי.

וואו איזה מחמאה.

טוב נו

אני מסמיקה מעונג כבר יומיים.

עכשיו רק צריך איזה קיעקוע קטנטן במיקום אסטרטגי.

קטע קטע.

זה כמו לפחד שיצליח...

במקרה עבר לבקר אותי הבוקר איש אחד

וראה את הפינה שלי בפעם הראשונה

והיה די נדהם

ואני, אני פתאום ראיתי את המקום המקסים הזה דרך העיניים שלו

ואמרתי ואללה, איך אני רואה מה חסר ומה אפשר וכמה עוד יותר יכול להיות,

ואיפשהו שוכחת לשים לב שמה שיש הוא כל כך הרבה.

בכל כך כל כך הרבה תחומים.

סופסופ הצלחתי לישון

לילה שלם

אחרי שבוע כמעט

והעולם נראה

הרבה יותר

ירוק.