לפני 17 שנים. יום שישי, 14 בנובמבר 2008 בשעה 2:30
סופש כזה שאני מחכה לו כבר לא מעט זמן
הגיע לו
יאאאמממ
la mia passione
את כל חיי ביליתי במסכה של ונילית. בחרתי בקפידה שולטים שלא יודעים שהם כאלו. בשלה לתת לדברים את השמות הנכונים... ולפצוח במסע....
לפני 17 שנים. יום חמישי, 13 בנובמבר 2008 בשעה 12:55
השבוע הזה
עם כל כאביו המשונים
הביא מזור
לכל מני פצעים
שהיו פתוחים
ודיממו
במשך זמן
לא כל כך קצר.
אולי מזור זה לאו דוקא המילה הנכונה.
קץ.
ועכשיו
אני נקיה יותר
ושלמה יותר.
לפני 17 שנים. יום רביעי, 12 בנובמבר 2008 בשעה 10:22
ים
שקט כזה
ראי כזה
עם קצת גלים
שקיעה
ועננים
ופס של כסף
בקצה.
לפני 17 שנים. יום רביעי, 12 בנובמבר 2008 בשעה 10:21
ואני שוחה בו
ושוחה
גל של רעש
בתוך המרחבים
נשמעת
לא נשמעת
תזזית קטנה
בים של שקט
הבלחות
שלי
לפני 17 שנים. יום רביעי, 12 בנובמבר 2008 בשעה 1:53
עודף רגישות
השתלט על החיים שלי
הפנים שלי
מחפש לו הגנה
מההצפה הזו
רוצה לפתוח איזה פקק
ולתת לעודפים לזרום
מוזר לי
מוזר לי נורא
לפני 17 שנים. יום רביעי, 12 בנובמבר 2008 בשעה 1:38
טיול בזמן
טיול אחורה בזמן
מטיילת לי בשביל
ככה לאחור
בקצב רגוע
לא ממהרת לשומקום
בוחנת
את הנוף
הטמפרטורה
האור
והתחושות
כן. התחושות.
שוטפות אותי
וממלאות.
לפני 17 שנים. יום רביעי, 12 בנובמבר 2008 בשעה 1:35
פורחים להם בנשמתי הבוקר
בכל מני צבעים
כל מני צבעים
ואני
אני מיחלת לי לגשם
לפני 17 שנים. יום שלישי, 11 בנובמבר 2008 בשעה 11:24
טיול חוץ גופי קטון הזכיר לי
מי אני ולמה
ועצר
את ההתהפכות
לטוב ולרע
נשימה עמוקה
וחזרתי לי
עם כל מני מחשבות על רגעים שבהם העולם משנה מצב צבירה
והאם הוא בכלל חוזר לאותו מצב אחרי כן
לפני 17 שנים. יום שלישי, 11 בנובמבר 2008 בשעה 9:06
כן. הבטן שלי מתהפכת נורא
כבר מזמן לא התהפכה לה ככה.
מה יהיה?
זה לא האוכל.
זה לא.
וזה גם לא.
אז מה יהיה?
איך איך איך
היא תירגע?
הפעם?
לפני 17 שנים. יום שלישי, 11 בנובמבר 2008 בשעה 8:51
בכף הרגל השמאלית
לקום ולעשות מעשה
ועוד מעשה
ועוד מעשה
ובתכלס
הרגל הימנית ממשיכה לה בתלם שלה
מה יהיה? מה יהיה עם הדיגדוג הזה?