לפני 16 שנים. 16 באפריל 2008 בשעה 8:24
משהו מהחג כבר זוחל לו
לעברי
גל כזה של ניקיון
והתחדשות
אביבית
כזו
וכן גם פרחים פורחים לי בגינה
la mia passione
את כל חיי ביליתי במסכה של ונילית. בחרתי בקפידה שולטים שלא יודעים שהם כאלו. בשלה לתת לדברים את השמות הנכונים... ולפצוח במסע....לפני 16 שנים. 14 באפריל 2008 בשעה 13:50
חיבוק שלוקח את הכאב
חיבוק שמרכך את הצער
חיבוק שמביא ביטחון
ואהבה.
בנדיבות.
לפני 16 שנים. 14 באפריל 2008 בשעה 13:46
יום חדש.
כן מחר יום חדש.
אני צופה שהוא יהיה פרודוקטיבי מקודמו
ורגוע מקודמו
ושהשמש תזרח
ותלטף אותי.
מחר,
יום חדש.
לפני 16 שנים. 4 באפריל 2008 בשעה 11:11
הלילה הזה היה ליל שימורים.
הפכתי והפכתי
בדרך שלפנים
בכיתי
נרדמתי והתעוררתי שובפעם ושובפעם לתוך הדמעות
והבוקר
הבוקר הזה
העייפות הזו יוקדת לי לי
והעצב הזה ממסך
ןהדאגה.
אמא שלי
האשה היקרה הזו
קיבלה אתמול שם למכאובים שלה.
ולא קל.
לפני 16 שנים. 24 במרץ 2008 בשעה 9:44
מן רעש רקע כזה ביקום שלי...
בזזז כזה... בתוך העצמות...
שקט רק כשישנה...
ולא ממש...
ליצור...
ליצור..
ליצור...
כי בכל זמן אחר
הרעש הזה
מרעיד לי את הנשמה.
לפני 16 שנים. 21 במרץ 2008 בשעה 19:09
כמו נחש
ויחד עם הנשל
יורדים להם רסיסי חיים
כאלו
חברויות, שמזמן כבר לא כאלו
אהבות
שחלפו הלכו להן מזמן
פרות קדושות
שכבר מזמן הפכו לגל בוהק של עצמות
ומתפנה מקום
לטאטו חדש
לפני 16 שנים. 19 במרץ 2008 בשעה 3:48
איך מרגיש דוב כשהוא נקיץ לו מתרדמת החורף?
יש עליו מלא אבק?
קשה לפקס את העיניים?
האור דוקר?
מנסה להזיז את יד שמאל וכל האצבעות נוקשות ככה?
הגב כואב?
רעב? עצום כזה?
צמא?
געגוע?
מה ????
לפני 16 שנים. 18 במרץ 2008 בשעה 8:48
של מטרה
מטפטפות להן
לתוך בריכה של פיזור נפש
זוהרות להן
מבליחות לרגע
עוד רגע של אדוות קטנות...
ודי...
לפני 16 שנים. 17 במרץ 2008 בשעה 15:06
עם המון המון שוקולד
וסוכריות קטנות על הכרבולת.
מתוקות כאלו.
חמודות כאלו.
כל אחת בתוך נייר לבן.
מחכות להן,
לביס שכבר יגיע.
לפני 16 שנים. 17 במרץ 2008 בשעה 10:44
לא בגלל שאין מה לעשות...
לא בגלל שמה שיש לעשות לא מעניין...
בכלל אולי,
בגלל שבעצם,
הלב שלי רוצה לעשות משהו אחר...