la mia passione

משהו מהחג כבר זוחל לו

לעברי

גל כזה של ניקיון

והתחדשות

אביבית

כזו

וכן גם פרחים פורחים לי בגינה

חיבוק שלוקח את הכאב

חיבוק שמרכך את הצער

חיבוק שמביא ביטחון

ואהבה.

בנדיבות.

יום חדש.

כן מחר יום חדש.

אני צופה שהוא יהיה פרודוקטיבי מקודמו

ורגוע מקודמו

ושהשמש תזרח

ותלטף אותי.

מחר,

יום חדש.

הלילה הזה היה ליל שימורים.

הפכתי והפכתי

בדרך שלפנים

בכיתי

נרדמתי והתעוררתי שובפעם ושובפעם לתוך הדמעות

והבוקר

הבוקר הזה

העייפות הזו יוקדת לי לי

והעצב הזה ממסך

ןהדאגה.

אמא שלי

האשה היקרה הזו

קיבלה אתמול שם למכאובים שלה.

ולא קל.

מן רעש רקע כזה ביקום שלי...

בזזז כזה... בתוך העצמות...

שקט רק כשישנה...

ולא ממש...

ליצור...

ליצור..

ליצור...

כי בכל זמן אחר

הרעש הזה

מרעיד לי את הנשמה.

כמו נחש

ויחד עם הנשל

יורדים להם רסיסי חיים

כאלו

חברויות, שמזמן כבר לא כאלו

אהבות

שחלפו הלכו להן מזמן

פרות קדושות

שכבר מזמן הפכו לגל בוהק של עצמות

ומתפנה מקום

לטאטו חדש

איך מרגיש דוב כשהוא נקיץ לו מתרדמת החורף?

יש עליו מלא אבק?

קשה לפקס את העיניים?

האור דוקר?

מנסה להזיז את יד שמאל וכל האצבעות נוקשות ככה?

הגב כואב?

רעב? עצום כזה?

צמא?

געגוע?

מה ????

של מטרה

מטפטפות להן

לתוך בריכה של פיזור נפש

זוהרות להן

מבליחות לרגע

עוד רגע של אדוות קטנות...

ודי...

עם המון המון שוקולד

וסוכריות קטנות על הכרבולת.

מתוקות כאלו.

חמודות כאלו.

כל אחת בתוך נייר לבן.

מחכות להן,

לביס שכבר יגיע.

לא בגלל שאין מה לעשות...

לא בגלל שמה שיש לעשות לא מעניין...

בכלל אולי,

בגלל שבעצם,

הלב שלי רוצה לעשות משהו אחר...