סגור.

ישבתי הערב עם אבנר. בעצם ישבתי הערב עם אשתו של אבנר. אבנר היה שם, אבל בעיקר שתק.
כחלק מהנסיון הכללי להנות, כלומר לא לבהות בחלל האויר, ניסיתי לפתח שיחה ושאלתי את אשתו של אבנר,
מה היא ובעלה עשו היום.
אשתו של אבנר התמרמרה קשות על הכינוי "בעל", על המשמעות הכופה והאונסת של הביטוי. אני שאלתי כמה שאלות כלליות,
כמו, 'האם אבנר עוזר לך בבית? או שאתם חולקים את העבודה?'
התגובות שלה היו חדות מאוד. ברור שהם חולקים את העבודה מאחר שהם אחראים באופן שווה למטלות הבית.
הסכמתי איתה, בעיקר בגלל שהנשים שהכרתי היו לרוב בוגרות יותר ממני, חזקות ממני וגם אם לפעמים היחס נראה הפוך ביחסי המין, ברור היה ששאלת השיוון בכלל לא עולה לדיון. היינו שונים מדי בכדי להשוות.

אבל בדרך חזרה הביתה, חשבתי שיש לדיון עוד צד, הצד של הגברים שכן צריכים מהאישה שלהם להתמסר להם. להראות שהן שלהם במובן של הבעילה, של השייכות. ושמספר של הגברים האלה גבוה בהרבה ממה שעולה בשיחות בין פמיניסטים.

אפשר להגיד שאבנר חושק בנשים אחרות על בסיס קבוע כי הם אחרי 3 שנות נשואין, כל גבר...
אבל אפשר גם להגיד, שאם אבנר היה יודע לאן הוא נכנס, אולי לא היה מתחתן כל כך מהר. הוא עוזר בבית, הוא רוצה אישה ולא בת זוג.
והוא מתפשר על הסדר, הנקיון, ארוחות שישי בערב אצל ההורים שלה, כי הוא אוהב אותה, לא כי הוא חושב שהם שווים בכל דבר. הם שונים מדי בכדי להשוות.

התחושה העצובה שהיתה לי בדרך הביתה, היתה שיום אחד הוא עלול להשאיר אותה שוויונית, אבל לבד.