סגור.

מתוך געגועים היא נכנסה לחדר השינה שלו והדליקה את האור. הבית היה ריק, אבל התחושה שהוא בדיוק היה פה ועוד רגע חוזר, לא עזבה אותה. על הרצפה היו זרוקים זוג תחתונים שלו והיא התאפקה לא להרים אותם ולזרוק לסל הכביסה שבפינת החדר. היא התאפקה גם לא להרים אותם ולהריח.

המיטה היתה מכוסה בסדין שהיה פעם שחור והיום אחרי כביסות רבות נשאר אפור כהה.
האור היה חזק מדי, והיא ניגשה לשידה שליד המיטה, הדליקה את האור הקטן ונעצרה. לרגע לא זכרה מה היא עושה שם, כאילו הלכה לאיבוד בתוך תחושות עמומות, זכרונות רעים מפעם, שהשאירו טעם רע, לא יותר. אז היא התעוררה, הלכה בהחלטיות אל הדלת, מצאה מאחוריה את המתג וכיבתה את האור.

היא נעמדה מול המיטה ולאור מנורת שולחן היא פתחה את החגורה, נזכרת להוריד את הנעליים, כי טיפשה שכמותה, אי אפשר להוריד את המכנסיים לפני הנעליים. לבסוף היא הורידה את מכנסיה והתחתונים בתנועה אחת, שולפת את רגל ימין וכמעט נופלת. יד שמאל נשלחה אינסטינקטיבית למיטה ועל הסדין השחור היא מצאה אותה נחה, את החגורה שלו.

היא התרוממה, הורידה את החולצה, פתחה את החזיה ונתנה לשתיהן ליפול על הרצפה, ליד המכנסיים. אז הניחה ברך על המיטה וטיפסה על ארבע.

היא נערה את השיער, מוציאה אותו מעינייה, והתמתחה. המיטה נראתה לה פתאום מקום כל כך חמים, שהיא חשבה להשכב ולשקוע בשינה, אבל במקום זה המשיכה לעמוד על ארבע. משהו הרגיש קשה מתחת לברך ימין והיא הושיטה יד והזיזה את החגורה שלו.

היא הסתכלה על החגורה, מחפשת את החור הנוסף שסידר בשבילה, בכדי שהחגורה תסגר על הצוואר שלה ונעצרה מופתעת. בין החור הנוסף לאבזם היא ראתה שהוא כתב בלורד זהוב, על החלק הפנימי של החגורה, מילה אחת בכתב יד עקום.

"בהמה".

הוא קרא לה בכל כך הרבה שמות, מכריח אותה לחזור עליהם, להתשמש בהם כשהיא מבקשת, מתחננת, אבל אף שם לא היה נורא כמו זה. וזה כאב לה בחזה, בפנים. כאב לה לנשום.

היא נזכרה בפעם הראשונה שתפס אותה בשומנים, וקרא לה בשם ההוא. היא בכתה והוא חיבק אותה, ואחר כך היא חשבה שהוא יתנצל, אבל הוא לא. הוא אף פעם לא התנצל.

היא התחילה להתרומם, רוצה לברוח, דמעות קטנות עולות בה. ברכיה רעדו והיא הניחה את הראש על המיטה, מחזיקה את החגורה, לא מסוגלת לעזוב אותה. אם רק היתה יכולה לעזוב את החגורה, היא היתה יכולה לקום, להתלבש וללכת. והוא ייתן לה ללכת, בזה היא היתה בטוחה. אבל היד לא נפתחה, אז היא הרימה טיפה את הראש,ליפפה את החגורה על הצוואר, עם השם ההוא בפנים, סוגר עליה, ותקעה את האבזם בחור. היא שנאה אותו כל כך באותו רגע.

היא פיסקה את רגליה, מזיזה את הידים לצידי הגוף ונשמה נשימות עמוקות. הכאב בחזה נעלם. מהכאבים של פעם לא נשאר זכר. בשקט הזה שמילא אותה כל נשימה היתה מתוקה.
השקט הופר כשהיא שמעה את המפתח חודר לדלת, ואת המנעול מסתובב. אז הושיטה את ידיה ותפסה את התחת שלה, מפסקת אותו כמו שהוא כל כך אהב. מופתעת, היא הרגישה כמה היא רטובה.