סגור.

אני אוהב את האתר הזה.
אני אוהב את המקום הנמוך, המקולקל הזה. שבו נשים שהתעללו בהן מחפשות לחטט בפצעים,
וגברים שהתעללו בהם מחפשים להרגיש שהם מחזירים. אני אוהב את החופש שהוא נותן. כמו תחושה של בגידה, מעילה, או פנטזיה
חולנית במיוחד, אפשר להתפלש פה בתיעוב ובלכלוך.
בגלל זה אני חוזר לפה, למעגל הטעויות שלא נגמר. שחוזר על עצמו שוב ושוב. מוצא את מקומי בין הזיעה לכמיהה. משהו אחר ממה שיש למקום הזה להציע לא מגיע, אף פעם לא מגיע. רק השמות מתחלפים, הכינויים אחרים, הפנטזיות משנות צבעים. והתקווה היא כבר לא לאהבה, רק לשקט. למצוא משהו שאין בו את כל מה שיש לי בחיים. מים צלולים נקיים, שלתוכם אפשר לצלול, בעיניים עצומות, אל השקט.
רק שקט.