סגור.

דברים משתנים בחיים שלי. הדבר הראשון ששמתי לב שהשתנה היו הטעמים.
פעם, טעמים של אוכל היו מתיישבים לי על הלשון ומחליקים למטה. אם ממש אהבתי משהו, נגיד, קוקה קולה, הייתי משאיר אותה בפה לעוד שניה. טעם שטוח מתוק ממלא את הפה, ונעלם.
היום, טעמים ממלאים את הפה ואחר כך את הבטן. אני לוקח ביסים גדולים יותר, מזמין מנות יקרות יותר. אני נוסע רחוק יותר, בשביל ארוחה טובה.
אחרי הטעמים באו הסיגרים, ואחריהם השוקולד. למישהו שרוצה שוקולד יש שוקולד פרה. אם אתה רוצה טיפה יותר יש מקס ברנר. ואז יש בתי שוקולד, שמוכרים שוקולד נוזלי בשוט. שוקלד נוזלי בשוט ממלא לך את הפה וגורם לך לחשוב שאתה שוחה בשוקולד.
אני גם נושך אחרת. אני קודם מריח את הפיטמה. אחר כך השפתיים עוטפות אותה. רק אז מגיעות השיניים וביסים קטנים מצטרפים. מתחזקים.
אחר כך באו הנגיעות. ליטופים עדינים על הגב החשוף. ליטופים עדינים על הירכיים. התחושה הלוחצת של פי הטבעת מתהדק על האצבע שלי. האצבע חודרת לאט. אצבעות אחרות מלטפות את השיער, לפני שאני מושך.
אני מפנטז על השיער, על הגב, על השפתיים. כבר לא חולם על חדירות, אלה על הרגע שלפני. הכאב עדיין שם, אבל אחרת.
דברים משתנים בחיים שלי.