לפני 15 שנים. 26 בנובמבר 2008 בשעה 21:23
יש משהו מיוחד בלהרדם עייף. מעין שקט, שיורד על העולם.
כשאתה עייף כל כך שאתה לא רוצה לראות סרט, לא רוצה לקרוא, לא רוצה סקס.
שהעיניים שלך נעצמות, מעצמן.
כשעובדים כל כך הרבה, מעגל החברים מצטמצם, העולם החיצוני נהייה בועה קטנה -
ואם פוגשים את העולם הזה, רק דרך הבלוגים פה... נראה לך שכל העולם כמוך.
אבל בחוץ יש אנשים שפויים, נורמאטיביים. כשהם בעבודה הם עובדים, כשהם בבית הם נחים.
המחשבות שלהם לא מטרידות אותם. הם לא מסתירים את התאוות שלהם, הם לא משקרים לגבי הרצונות שלהם, ויש להם שקט. שקט תמיד.
גם כשהם ערים.
