סגור.

הזמזום של המחשב מרגיע אותי. יש לו רחש שקט, עקבי. נותן את התחושה שיש מישהו בבית.
כל כך חיכיתי לרגע הזה, שהסוף שבוע יגיע.
ופתאום, רק הרחש של המחשב.

עובר בכל האתרים המוכרים. מעביר את הזמן. כולם אמיתיים אותו הדבר. הבלוג, המקרר הריק, אתר החדשות,המים הפושרים במקלחת. מעביר את הזמן. מחכה. בסוף יהיו מים חמים, מישהו יתקשר, ואני אסע. בינתיים אני מחכה. מדי פעם מופיעה מחשבה, על עבודה, חברים וזוגיות. אבל היא נעלמת מהר. כאילו יודעת שעכשיו אני צריך להיות לבד. שאני מחכה.

בינתיים מסתכל מה אנשים כתבו על עצמם. יש אנשים שכבר שנים פה. התמונות משתנות, המשפט השנון מתחלף. הם ניסו לעשות את זה נכון, ואחר כך ניסו לעשות ההיפך. והם עדיין מחכים. אבל בסוף הם תמיד חוזרים הנה. כי החלום פה מטשטש את הכל, לרגע.

לרגע, הכוסות המלוכלכות בקיור, הבוסית המעצבנת, התינוק של השכנים, כולם נעלמים.
וברגע הזה, החיכוי הפלסטיקי נראה כמו עור אמיתי. עשן הסיגריות נראה סקסי, ולא מסריח. סקס קצר וישראלי, נראה כמו פורנו אמריקאי משובח.

וברגע הזה, יש שקט, מכל הבלאגן שבראש. לא אהבה לנצח, לא ידידות שבלב. רק שקט. ולשקט הזה מחכים.