הולך מהר, מגביר את הווליום, כל הזמן זז. עוד סיגריה? כן, אני לא מעשן. עוד בירה/ויסקי/יין? תודה. זז מהר, לוחץ ידיים, מספר עוד בדיחה. עוד סיפור. כן, בדיוק ככה זה קרה. לא עוצר. אם אני עוצר, אני חושב, אם אני חושב אני נזכר. העיקר לא להיזכר. מה שלומך? טוב תודה. עכשיו שוב, עם ביטחון - טוב תודה! ואצלך? יותר חשוב מה אצלך. מה קרה לי? את רוצה לראות איש מבוגר בוכה? אז עזבי, בואי נדבר עליך. טוב לראות אתכם, הרבה זמן עבר. לחיים! וואו המון זמן לא נפגשנו, כן אני מחדש קשרים, מתחיל מהתחלה. בונה את החיים שלי מחדש. נוסע מהר, כל הזמן מחפש. אין חנייה לרשעים. מוצא חנייה, יוצא מהאוטו, הולך קדימה, נועל את הדלתות בלי להסתכל אחורה. נושם עמוק את העשן של תל אביב. רבע שעה הליכה עד הבית. לא אכפת לי. העיקר לא לעצור. הולך מהר יותר, הידים זזות לצדדים. עכשיו אני כבר רץ, האנרגיה ממלאת את הגוף, מישהו מתנשם, מזיע, זה אני? כן, אני חי. מגיע הביתה.
עכשיו מה?
לפני 13 שנים. 28 באוקטובר 2011 בשעה 22:51
