סגור.

מסיבת מינגלינג על הדשא.

זוגות זוגות ואני. למה באתי, אני שואל את עצמי. עצמי מוצא לנו פינה על השמיכה, בין פסיכולוגית לטויטרית. אני מציג את עצמי, הפסיכולוגית מציגה את ארגז הבירה. כמה בדיחות ובירה אחת אחרי, הפסיכולוגית שמה לי יד על הרגל. יהיה בסדר, היא אומרת. אני מחייך בנימוס. מסתכל על האצבעות העדינות, ושם לב לטבעת זהב גדולה. מטר מאיתנו נשען בחור מגודל על הדשא. אותה טבעת בדיוק על האצבע שלו.

אני מספר, היא מקשיבה, אני מקשיב היא מספרת. בעלה נוחר על הדשא. אני מגשש סביב נושא הזוגיות, הם שנים יחד. בדיוק קונים בית. אני מפרגן על הזוגיות המוצלחת, היא מלטפת לי את הכתף. בעלה מתהפך על הבטן.

עוד בירה, עוד סיפור, בעלה מתעורר בחוסר עניין. אני בדיוק מגיע לשלב המרגש של הסיפור, היא נותנת לי חיבוק גדול. מציץ מעבר לכתף, בעלה דוחף פיתה עם חומוס.

אבנר מופיע ואומר שצריך ללכת. מושיט יד לבעל, תודה שבאת, אני אומר, מקווה שנהנית הוא עונה. היא מחבקת אותי ומלטפת את הגב. בדרך לאוטו אני שואל את אבנר מה הכללים. איך יודעים אם הוא רוצה לפרגן או לעקם?