סגור.

אבנר בא לדבר איתי.

אם אבנר היה בחורה, אפשר היה להגיד שאבנר בא לראות שאני בסדר. או אולי אפילו לתמוך. אבל אבנר גבר גבר, אז לחצנו ידים והזמנו בירה. בהתחלה צחקנו קצת, כי זה מה שעושים כשלא יודעים מה להגיד. אחר כך דיברנו קצת על עבודה ואז נפתחתי והכל נהיה קודר. ישבנו בשקט וחשבנו על החיים.

אבנר הדליק לעצמו עוד קאמל, לקח שאיפה גדולה והסתכל עלי. יכולתי לראות שהוא חושב מה להגיד. נו, שיגמר כבר הערב הזה, חשבתי לעצמי. הוא יסיים את הסיגריה ואני אוכל להזמין חשבון וללכת. גם ככה אני שותה יותר מדי. התחלתי לחפש את המלצרית.

ואז הוא אמר "אתה יודע, כשהתגרשתי, מה שהכי עזר לי היה הקשר איתך". לא היה לי מושג. איך אני, שלא מבין כלום מהחיים שלי, יכולתי לעזור לאבנר, שבא ממקום כל כך בוגר.

אז הוא הוסיף "גרמת לי להבין שיש עוד אנשים שאפשר לדבר איתם. שעוד מישהו מבין אותי, אחרי שנים של בועה". רציתי לקום ולחבק אותו.

אבל אבנר גבר גבר. אז קראתי למלצרית והזמנתי עוד בירה.