סגור.

כשהייתי צעיר, עבדתי במשרדו של עורך דין אחד, לא חשוב שמו. פעם בכמה זמן, כשנשארתי לעבוד עד מאוחר, הוא היה קורא לי למשרד. התפקיד שלי היה להתגנב למשרד של עורך דין אחר, ולגנוב לו 2 כוסות ויסקי מארון המשקאות. בינתיים הוא היה מוציא 2 סיגרים, משעין את רגליו על השולחן הגדול ונאנח. בזמנו פירשתי את האנחה כאות לכך שהיום נגמר ועכשיו אפשר לנוח לרגע.

כשהייתי חוזר עם הויסקי, הוא היה מסובב את המסך של המחשב כך ששנינו נוכל לראות ואז מקרין פורנו (שאז נראה לי קשה, אבל היום כנראה שאפשר היה להקרין בבית ספר). פשוט שיהיה ברקע. ואז הוא היה מספר לי על הנשים השונות בעולם המשפט. מדרגת המזכירה ועד לשופטת. נראה היה שהוא יודע הכל. מי שוכבת עם מי. מי לא שוכבת בכלל. הכל התערבב בכאוס. עורכי דין ועבריינים, שופטים ומזכירות. ואני אף פעם לא שאלתי איך הוא יודע.

לקראת סוף הסיגר, הוא היה נאנח שוב. אנחה שאני הייתי מפרש כ- 'וואו, מסריח פה, אולי כדאי ללכת הביתה'. אני הייתי מחזיר את הכוסות והוא היה מכבה את האור.

נזכרתי בו היום כשנשארתי לעבוד עד מאוחר. רגע לפני שהלכתי הביתה, החלטתי לבדוק אם האנשים הרעים של המחשבים החליטו לממש את האיום ולחסום את הפורנו. הם לא*. לזכר הימים ההם הרמתי את הרגלים על השולחן, נשענתי אחורנית וממש מאליה נפלטה לי אנחה. זאת לא היתה אנחה של מנוחה, או של קדימה -בוא נלך הביתה. זאת היתה אנחה של עצב שקט, של מישהו שבחר להשאר בעבודה עד מאוחר כדי לא לחזור הביתה ועכשיו היום נגמר.



*ווהוו!