סגור.

בואי נדבר דוגרי. ממילא מאוחר מדי בשביל משהו אחר. אני לא כותב פה בשביל הכוס שלך.
כוס זה נחמד, אבל זה לא הסיבה שאני פה. אני כותב פה כי אני צריך. את יכולה להגיד שאני כותב טוב, או רע. מה שאת חושבת. אבל את לא יכולה לשפוט אותי על זה שאני כותב פה. לא ביקשתי לזיין אותך בתחת. גם לא בקשתי לנקות לך את הדירה. אפילו את הדירה שלי אני לא מנקה.

אין לי מנוי, את לא צריכה לפנות אלי. אני לא מנסה ליצור איתך קשר. גם לא עם הכוס שלך. אני כותב פה כי אני במקום נמוך עכשיו. וזה מקום נמוך לכתוב בו. הייתי רוצה להגיד לך שאני זמני פה. תכף הולך. מארגן את החיים שלי והופ, אני לא פה. אבל כמו שזה נראה הלילה, אני עוד לא שם. אני כאן. וכאן זה המקום הכי זמני שיש. וזמני כידוע...

אני לא כאן בשביל להציל אותך. אין לי מה לתת לך. אפילו לא נחמה. לא מתאים לך סגנון הכתיבה שלי, אל תקראי. מדכא לך? אל תקראי. לא מתאים לך שאין פה סקס, נשים קשורות, ושליטה מנטאלית? לכי למקום אחר. כזה פשוט.

המנחה שלי אמר לי פעם 'לך אל הים. תצעק אל הים. זה בסדר. הים יכול לספוג אותך'. אז אני בא לפה ולוחש הכי חזק שאני יכול.

אז את אומרת, 'מה אתה בעצם רוצה? מה אני יכולה לעשות?' את יכולה לא לענות לי. אני רואה את המונה, אני יודע שעברת פה. זה מספיק. זה הכריח אותי לעבור ולבדוק שגיאות כתיב, זה הכריח אותי להיות אמיתי. זה מספיק.

לילה טוב.