סגור.

7:27 עומדת מול המראה. מורידה את הגופייה, מסתכלת על הסימן הכחול שמתחת לעצם הבריח, קצת מעל החזה. נוגעת עם האצבע. לרגע זה כואב כמו אתמול בלילה. נזכרת באתמול בלילה, מחייכת.

7:30 מקבלת sms. 'בוקר טוב ילדונת, איך ישנת?' ממהרת לענות, להתלבש ולצאת.

7:28 יומיים אחרי. עומדת מול המראה. הסימן שינה קצת צבע, פחות אדום, יותר כחול, עם נגיעות צהובות בצדדים. מזכיר לך חמנייה. מחייכת, עוד מעט יגיע ה sms להבוקר. מה ללבוש? אף פעם אין לך מה ללבוש.

7:26 שבוע אחרי. עומדת מול המראה. הסימן כמעט נעלם. מתקרבת למראה, נשאר עוד טיפה גוון, או שאולי זה בראש שלך? פתאום הוא חסר. תמיד היה בדיוק מתחת לקו החולצה, מתחת לפני השטח. מסתכלת על השעון, כבר עשרה לשמונה? את שוב מאחרת... שונאת לאחר. נזכרת שהיום נפגשים.

20:29 עומדת על הברכיים על המיטה. משעינה את הראש על הכרית, מרימה את הישבן. טיפה רועדת. נכנס בשקט, שומעת קולות, מה הוא עושה? מתיישב על המיטה ליד הראש שלך. מושיט יד ומלטף את השיער. מביך אותך נורא. אם היה תופס אותך למטה, זה היה פחות מביך. אומרת 'אל תסתכל עלי שניה, אני רוצה להגיד לך משהו...'

חושב לרגע ואומר 'מה שלום הסימן? נשאר ממנו משהו?' מהנהנת לשלילה ומצמידה את הראש לברכיים שלו. מחייכת.