סגור.

עברתי את שלב הפוסט שהיה ולא נכתב, את שלב הפוסט על סקס שאחר כך קשה להסתכל במראה, וגם את שלב הפוסט שבו מילים מתערבבות במילים מרוב עייפות. אני במקום חדש, פוסט שינה.

*תוספת קטנה:
זה לא זמן טוב לכתוב עכשיו. אני הראשון שאגיד את זה. אני עייף מדי בשביל לחשוב, עייף מדי בשביל שמשהו שאני אומר יהיה הגיוני. אבל יש כל כך הרבה מחשבות שרצות לי בראש בזמן האחרון, מטרידות את המנוחה שלי, מטרידות את העבודה שלי, מטרידות אותי. הראשונה, וזאת הפחות חשובה, זה מה יהיה? מה יהיה עם הכלכלה? מה יהיה עם המדינה? והכי חשוב (ופה אני מצטט את אבא שלי) מה יהיה איתי? כן, למחשבה הזאת אין ממש תשובה והדבר שגיליתי היום בזמן שהלכתי לאכול ארוחת צהריים (נראה לי שזה המקום הנכון לנקודה בסוף משפט, אבל אולי זאת רק העייפות). כן, הדבר ההוא שגיליתי בזמן שהלכתי לארוחת צהריים (אולי זה לא היה המקום הנכון לנקודה בסוף משפט וזאת בכל זאת היתה העייפות), מה שגליתי זה שאני דואג פחות. וככל שאני דואג פחות, דברים מסתדרים יותר. וזה מה שמעביר אותי ישר לנקודה הבאה שמטרידה אותי כבר שבועיים. אבנר טוען שלהיות שולט זה קודם כל לקחת אחריות על החיים שלך, ואני מתלבט מה זה אומר כבר שבועיים. מה זה אומר לקחת אחריות על החיים שלי. אני חיי במשמעת תקציבית, כלומר אני מרויח קצת יותר ממה שאני מבזבז, ואלוהים יודעת שאני מבזבז. אז כסף זה לא הסיפור. אני במקום טוב עם ההורים שלי ועם המשפחה שלי, ככה שגם זה לא הסיפור. הם אפילו יודעים עלי, ועל הכלוב ותומכים בי בדרך המוזרה שלהם**. אז מקום טוב עם המשפחה יש, וחברים, נו יש את אבנר, ככה שמה כבר יכול להיות רע. ובכל זאת, המחשבה הזאת לא עוזבת אותי. מה זה אומר, לקחת אחריות על החיים שלך? אני לא מאמין באושר נצחי, להיפך, אני מאמין במחשבה עמוקה, בלהיות עצמך, בלקום מהריצפה, בלהיות מנומס, קצת מחוספס, ויסקי סינגל, ושום דבר לא מתחרז עם סינגל. אני יודע מה אני רוצה, ואני עדיין לא שם אבל אני עושה את מה שצריך לעשות בשביל להיות שם. אני לא מאשים אף אחד אחר, אני לא מצפה לטובות מאף אחד אחר ואני משתדל שלא להכאיב לאף אחת אחרת יותר ממה שמבקשים ממני. מה שמוביל אותי למחשבה השלישית שמטרידה אותי כבר כמה זמן, וזה מה אני מבקש? הולכת להיות פה חריזה, אז קחו נשימה עמוקה, כי הנה זה בא: אני רוצה סאבית במלונה, אישה בחליפה, מקום על הטיסה, אירופה לחופשה, סיפורים על מה שקרה, ומבטים של 'לא יכול להיות', זאת בטח המצאה! אני הולך למיטה, לכתוב בכזאת שעה זאת לא שיטה, הכל נשמר בטיוטה!


**אבא שלי אפילו הוציא את הכלוב הישן מהמחסן ושימן את הצירים שלו. ואימא שלי אפילו לא התלוננה על זה פעם אחת!