אני לא בטוח איך הגענו לדבר על זה, אבל כולנו הסכמנו שגם גברים וגם נשים בוגדים. למעשה, הם בוגדים די הרבה ולאורך תקופות זמן ארוכות. מה שהפתיע אותי בסיפור, זה שהם לא נתפסים. הרי כמה פעמים אתה יכול לספר שהלכת לשתות "בירה" עם אבנר בימי שלישי, לפני שמישהי תדבר עם אבנר ותגלה שהוא לא שותה אלכהול?
ומכאן הגיע כלל הבסיס לגבי נשים: נשים תמיד חושדות. גם אישה שנשואה לגבר הנאמן ביותר, המרובע ביותר והחרד ביותר, חושדת. לפעמים זה במודע ולפעמים היא פשוט 'אוהבת לדעת' איפה הוא נמצא ועם מי, בכל רגע נתון.
ובין אם היא עושה את זה במודע ובין אם לאו, היא גם מצליבה מידע. 'רגע, אז איך הלכת לשתות בירה עם אבנר ביום שלישי, אם הוא לא שותה אלכהול?' השאלה נשאלת בתמימות, אבל אוי לגבר שינסה לענות 'אני לא יודע'.
ולכן, הדרך היחידה לבגוד היא לפזר רמזים מוטעים. לעורר חשד, לגבי מקומות בהם יש לך הסבר אמיתי ומשכנע. למשל: "ברור שהלכתי לשתות בירה עם אבנר, אפילו שהוא לא שותה בירה. אח שלו הוא הבעלים של המקום, הנה הקבלה על הבירה, והנה תמונה שלי עם אבנר ואח שלו, יושבים על הבר... ממש במקרה הצטלמנו עם העיתון של יום שלישי ביד".
החלק השני של הסיפור הוא להציג את החשדות האמיתיים כחלק מדפוס בעייתי של חשדנות, קנאה וחרדתיות, שמצריכים טיפול ולא הוגנים כלפיך. 'למה יש לי ריח של כוס? כמה פעמים אני צריך להוכיח לך שאני בסך הכל שותה בירה עם אבנר... ריח של כוס, נו באמת, את ממש מאבדת את השפיות, .... אבל אני אוהב את זה שעדיין אכפת לך'. עם הזמן, היא לומדת שהבעיה בכלל אצלה.
כל זה מסביר איך גברים בוגדים. אבל הסטטיסטיקה מראה שנשים בוגדות לא פחות. וגברים... גברים חושבים אחרת לחלוטין. איך נשים לא נתפסות? אין לי מושג...
לפני 12 שנים. 18 בפברואר 2012 בשעה 17:24