סגור.

בזמן האחרון אני לא עוצר לרגע. כמו על האופנוע, אני מפחד שאם אני אלחץ על הבלמים אני אפול. אז אני ממשיך קדימה.

יצאתי בשעה שמונה מהעבודה, ומתוך הרגל עברתי על רשימה של חברים בראש. אולי אני אתקשר לאבנר? אולי בא לו לעשות משהו? וכבר יש לי מלא רעיונות - אולי סרט/קפה/פאב/סבב פאבים?

ובדמיון שלי אני כבר מדדה חזרה הביתה שיכור... לא. במקום זה הכרחתי את עצמי לנשום. ממש לנשום. עם אויר נכנס ויוצא וכל זה. הגעתי הביתה, מצאתי חנייה, נכנסתי למיטה.

אי אפשר ללכת לישון לפני שעה 11. ללכת לישון לפני 11 זה סימן לא טוב. אז עכשיו צריך להעביר איכשהו שעתיים וחצי.

כשאתה מחפש איך להעביר את הזמן, קשה יותר להתעלם מהבלאגן שיש מסביב. צריך לשטוף צלחת. אוקי, צריך לשטוף כמה צלחות. וכוסות. וגם כמה סירים. אחר כך, אני אומר לעצמי. לנקות זה לברוח ממה שחשוב.

עצמי מתעקש לברוח ומקריא לי רשימות של חברים, קשרים, מכרים, סתם אנשים. הנה, אבנר במסנג'ר, אולי בא לך ליצור איתו קשר? הוא שואל. רק תכתוב לו מה שלומו... לא. מכריח את עצמי לנשום שוב. מגלה פתאום כמה אויר נכנס פנימה כשאתה מרשה לו. תתרכז במה שחשוב. איך תוכל לשמוע מה חשוב, אם אתה כל הזמן מדבר? תקשיב.

ומה זה מה שחשוב? הלכתי להקשיב.