אם תשאלו את אבנר, הוא יגיד שיש לי נטייה להנעל על נושא שיחה אחד ולא לשחרר עד שכל מי שמסביבי מתחרפן.
אבנר עלול להסגיר את הפעם ההיא שנתקע לי מבטא מוזר והתעקשתי לדבר ככה עד שהוא ניסה לחנוק אותי* או שהוא עלול לספר על הפטיש שלי לשעונים, שבמהלכו הייתי מוכן לדבר רק על מנגנונים שוויצרים. אבנר אומר שמדי פעם הוא עדיין מסתכל על שעונים בחלון ראווה וחושב עלי.
עכשיו זה אופנועים. שיעור עשירי ברכיבה על אופנוע וזאת האובססיה החדשה. נוסעים באוטו ופתאום אני עוצר באמצע הכביש להסתכל על קוואסאקי ירוק. את הצפירות של הנהגים מסביב אני מקבל בתור הסכמה כללית שזה אכן אופנוע יפה.
ביום שישי בבוקר הרגשתי שאנחנו מכירים מספיק זמן בשביל לעשות את 'השיחה'. עד עכשיו בנינו אמון, היכרנו אחד את השני, ועכשיו אנחנו בשלים לעבור לשלב הבא. אז נגשתי למורה לנהיגה ואמרתי לו שאנחנו צריכים לדבר. איזה אופנוע ראשון צריך לקנות? האם לקנות את הנינג'ה 250R?
המורה הסתכל עלי במבט אבהי חביב ואמר - 'אתה נראה לי בחור עדין, רגיש ובוגר. מה שאומר שאתה תיסע במהירות הכי גבוהה שהאופנוע יכול להגיע. בדיוק כמו כולם'. בתגובה למבט המופתע שלי הוא אמר - 'אני לא אבא שלך. וגם אם הייתי אבא שלך, אתה כבר לא בגיל שהייתי יכול להגיד לך מה לעשות. יש לך כסף, לך תקנה מה שאתה רוצה. אבל, אם תעלה על הנינג'ה אתה תמות בעוד שבועיים. תתחיל במשהו קטן יותר'.
אתמול העברתי את הזמן בקריאה על אופנועי 125 סמ"ק. מי אמר שאני לא יודע להקשיב?
*למעשה, הייתי מוכן לדבר רק בקולות של תרנגולת. פק-פק-פק-פקקקקעעעעע!
לפני 12 שנים. 5 במאי 2012 בשעה 9:39
